מפקחי רשות האוכלוסין וההגירה נוהגים להיכנס למגורים פרטיים ללא קבלת צו שיפוטי. כך מגלה פסק דינה של סגנית נשיאת בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב, אריאלה גילצר-כץ.

גילצר-כץ זיכתה (7.11.19) את מגדל הפרחים גבריאל דנציגר מאשמת העסקת עובדים זרים ללא היתר - אישום שהוגש נגדו בשל העסקת סטודנטים מאוגנדה שהגיעו ארצה להשתלם בחקלאות. אבי בר-מוחא, חוקר ומפקל ברשות האוכלוסין, נכנס למגוריהם של העובדים במשקו של דנציגר, וזאת בלא שקיבל את רשותם ובלא שהיה בידיו צו שיפוטי. גילצר-כץ מצטטת את הדו-שיח בין בר-מוחא לבין הסניגור, עו"ד רפי סופרמן:

סופרמן: "תאשר לי בבקשה שכשהגעת לביקורת לא היה לך צו שיפוטי". בר-מוחא: "לדבר כזה לא מבקשים צו. לא עושים ביקורת עם צווים, אני נכנס עם אישור העובדים אך ורק באישור העובדים". סופרמן: "נכון שלא היה לך צו?". בר-מוחא: "אף פעם לא הוצאתי צו". על כך אומרת גילצר-כץ: "היה על המאשימה להציג ולהוכיח את הסכמת העובדים לכניסה למגוריהם. האם מאן דהוא היה רוצה שייכנסו למגוריו ללא הסכמתו או ללא צו שיפוטי? ברור שלא. זוהי חדירה לפרטיותם של הסטודנטים".

דנציגר זוכה לאחר שנקבע, כי הסטודנטים אינם עובדים זרים המצריכים אישור תעסוקה. גילצר-כץ מצטטת את דבריו של עמוס ארבל, בכיר ברשות האוכלוסין וההגירה, אשר אמר במפורש בכנסת בשנת 2014, כי סטודנטים אינם עובדים זרים. היא מדגישה: "אלו נציגי המדינה הרשמיים ועמדתם הנחרצת היא שסטודנטים אלו אינם עובדים זרים. למרות האמור, המאשימה הגישה כתב אישום זה בו נטען כי סטודנטים אלו הם עובדים זרים. המדינה אינה יכולה לדבר בשני ראשים אלא היא צריכה להציג מדיניות אחידה".

למעלה מן הצורך אומרת גילצר-כץ, כי דנציגר עמד בדרישות הנוגעות לתנאי מגוריהם של הסטודנטים (אם נניח שמדובר בעובדים זרים), ואם היו חריגות - הרי שמדובר בזוטי דברים שאינם מצדיקים העמדה לדין. היא מסכמת:

"מדינת ישראל מאז ומתמיד ראתה חשיבות בפיתוח ענף החקלאות והגנה על החקלאים על-מנת לעודד את התעשיה המקומית החקלאית, אשר הביאה גאווה לאורך השנים למדינת ישראל והפכה לאבני היסוד של ההתיישבות וסמל לישראליות. במקום שהמדינה תעודד תעשיה מקומית, היא מגישה כתבי אישום כנגד חקלאים העמלים קשות על-מנת להתפרנס ולייצא מרכולתם לחו"ל... המאשימה גררה את הנאשמים להליך פלילי שלא לצורך". את המדינה ייצג עו"ד דן טוניק.