נדחתה עתירת עוצמה יהודית נגד כחול לבן

פתיחת השנה הפוליטית בארה"ב – עם הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית – מגיעה ביחד עם סיום משפט ההדחה של הנשיא דונלד טראמפ. צירוף המקרים הזה מלמד על הצפוי לקראת הבחירות בנובמבר – כותב דן בלץ, פרשן בכיר בוושינגטון פוסט – ועל כך שאיחוי הקרעים אינו עומד על סדר היום.

מה שקרוי "תוכנית המאה" של הגרוע בנשיאי ארה"ב מבחינתה של ישראל (ולמעשה, גם מבחינת ארה"ב) הוא לא רק פארסה, מבחינת זה שהיא לעולם לא תוכל להתממש, וכמובן, גם משום שאין בה כל ממש הן מהבחינה הביטחונית, הן מהבחינה המדינית, הן מהבחינה הכלכלית, אלא שהיא בעיקר תוכנית העומדת בניגוד גמור לאינטרס הישראלי ולמזלנו, היא גם איננה יכולה להיות קבילה על-ידי העולם.

"ההחלטה שלי כדרג מדיני היא רק לספח". משפט זה נאמר בנחישות ובהחלטיות רבה לראשי מערכת הצבא על-ידי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בהסבירו כיצד הוא רואה את התפקיד שלו כראש ממשלת ישראל וכיצד הוא רואה את תפקידם כאנשי מערכת הביטחון. "אתם, כדרג צבאי תפקידכם להתמודד עם ההשלכות של ההחלטות המדיניות של הסיפוח". זו היא פנינת ההסבר של נתניהו בהבהירו לראשי מערכת הביטחון, שכל אחד מהם חייב לשכלל את אמצעי היישום הצבאי כדי להבטיח את הצלחת מדיניות הסיפוח.

אז מי באמת אחראי לכך שישראל תקועה עמוק בתוך מבוך פוליטי מרושע וציני? יש את אלו שסבורים שליברמן הוא הגורם המרכזי, חלק מאמינים שאלו גנץ וביבי שלא מוכנים לשחרר את הפלונטר. זהו ויכוח אינסופי שיכול להימשך לנצח. אבל יש גורם אחד שאחראי באותה מידה למצב כמו שלושתם ביחד וכל אחד לחוד. אני כמובן מדבר על התקשורת. להם יש חלק לא מבוטל ואף מרכזי במצב הפוליטי הסבוך אליו כולנו נקלענו. יש מספר גישות עיתונאיות מקובלות, עיתונות מדווחת, מעורבת ופרשנית. לכל אחת מהגישות תפקיד אחר בקביעת סדר היום הציבורי.

"ש"ס תחלוק ותשתף עם הליכוד בידע ובשיטות העבודה בהבאת המצביעים לקלפי ביום הבחירות. ש"ס הוכיחה שהיא יודעת להביא אחוז גבוה יותר מקהל המצביעים שלה". כך אמר (יום ב', 3.2.2020) סגן יו"ר הכנסת חבר הכנסת יעקב מרגי בראיון בגלי צה"ל.