השופט בדימוס עמירם בנימיני דחה תביעה בסך למעלה ממיליארד שקל שהגישו 1,107 בעלי מניות בחברת אגד נגד קבוצת קובי מימון. התובעים טענו, כי מגיעה להם תמורה נוספת על מכירת חברת נצבא לקבוצת מימון בשנת 2006, אך בנימיני קובע בפסק בוררות, כי הטענה מבוססת על פרשנות שגויה ואף אבסורדית להסכם המכירה.

עד שנת 2006 החזיקו 4,360 בעלי מניות - חברי אגד או יורשיהם - ב-50.06% ממניות נצבא התנחלות. זו החזיקה ב-63.65% ממניות נצבא החזקות, שהייתה הבעלים של נכסי מקרקעין בשווי מאות מיליוני שקלים - תחנות מרכזיות, חנויות, מגרשים, מחסנים, מוסכים ונכסים בחו"ל.

ביוני 2006 נחתם הסכם בין איירפורט סיטי (שבשליטת מימון) לבין נצבא התנחלות וחברת-הבת משגב השקעות, לפיו תרכוש איירפורט סיטי את מניותיהם של אותם 4,360 איש תמורת 406 מיליון שקל, ותכסה את חובה של נצבא לבנק הבינלאומי בסך 220 מיליון שקל. לפי ההסכם, איירפורט סיטי רכשה גם את מניות נצבא התנחלות במשגב השקעות, ובכך השתלטה גם על נצבא החזקות - שכאמור הביאה נדוניה בדמות נדל"ן יקר ערך.

התמורה שהוצעה לבעלי המניות הבודדים הייתה 3,840 שקל למניה, שהם 5,831 שקל במועד הגשת התביעה (ספטמבר 2013). בהסכם נקבע, כי זוהי התמורה המינימלית, וכי ייתכן שהיא תגדל אם וכאשר תממש נצבא את נכסיה. בסופו של דבר שילמה איירפורט סיטי 645 מיליון שקל, בשל הפרשי הצמדה בתמורה לבעלי המניות ובשל גידול בחוב לבנק הבינלאומי.

במרכז המחלוקת עמדה השאלה, האם יש להביא בחשבון - לעניין התמורה שיקבלו בעלי המניות התובעים - גם את שוויה של נצבא החזקות; או שמא התמורה וו הקובעת היא רק זו ששולמה בפועל תמורת נצבא התנחלות. חישוביהם של התובעים הובילו למסקנה, כי מגיעים להם מיליארד שקל נוספים - דהיינו קרוב למיליון שקל לכל תובע. לצד זאת, נטען שיש לשלם למעלה מ-5,000 שקל ל-79 מבעלי המניות, שלא מימשו אותן בשנת 2006.

כאמור, בנימיני דחה (25.2.20) את התביעה העיקרית. הוא אומר כי קשה לדעת מה הייתה כוונת הצדדים כאשר דיברו בהסכם על נכסיה של נצבא - שכן באופן תמוה, קבוצת מימון טענה שההסכם המלא אינו ברשותה, ובנימיני אומר שאינו מאמין לטענה זו. אולם ניתוח ההיגיון הכלכלי שבבסיסו מלמד, כי לא ייתכן שהצדדים התכוונו לכלול בו גם את שווי מניות נצבא התנחלות. כל פרשנות אחרת מובילה לכך, שמימון היה משלם 645 מיליון שקל ולמעשה לא מקבל דבר. אם היה עליו לשלם לתובעים תמורת מניות נצבא התנחלות - היה עליו לממש מניות אלו, וכך הוא היה רוכש בפועל רק חברות המצויות בגרעון של מאות מיליוני שקלים.

קבלת פרשנותם של התובעים, ממשיך בנימיני, מוליכה לכך שאיירפורט סיטי הייתה צריכה לשלם לנצבא 3.3 מיליארד שקל - סכום מופרך בעליל. בעלי המניות טענו שהם הוטעו לגבי משמעותו האמיתית של ההסכם כאשר הצביעו בעדו, אך בנימיני מדגיש שמקומן של טענות אלו אינו בבוררות שלפניו, העוסקת רק ביישום ההסכם - שהבעלים לא היו צד בו. לדברי בנימיני, נותרה שאלה מטרידה בנוגע למידע האמיתי שהיה בידי מימון ונצבא ערב העסקה, ביחס למצבן של החברות בלא מניות נצבא התנחלות. הוא רומז, כי ייתכן שלבעלי המניות הוצג מידע אופטימי מדי - אך שב ומדגיש, כי הדבר אינו משפיע על ההחלטה בבוררות, המוגבלת לפרשנות ההסכם כפי שנחתם.

בנימיני מסכם: "פירושו הנכון של ההסכם מביא למסקנה החד- משמעית, כי דין התביעה בעניין התמורה הנוספת - להידחות. התובעים מסכימים, כי זכותם לקבלת תמורה נוספת הייתה מותנית בכך שהיה במועד הקובע עודף של נכסים לעומת התחייבויות של נצבא התנחלות וקבוצת משגב. אך הוכח, כי שווי נכסיהן של נצבא התנחלות וקבוצת משגב, שלפי הוראות ההסכם לא כללו את נכסי נצבא החזקות והחברות-הבנות שלה, לא עלה על סך כל התחייבויותיהן למועד הקובע.

"לעניין זה אין להביא בחשבון את שווי המניות של נצבא החזקות שהוחזקו בידי נצבא התנחלות, הואיל ומניות אלו הוחרגו בהסכם מגדר הנכסים המיועדים למימוש, אשר היו עשויים לזכות את בעלי המניות הבודדים בתמורה נוספת. זאת משום שמניות אלו היו התמורה הממשית היחידה שקיבלה איירפורט עבור הסך של 645 מיליון שקל שהיא שילמה בגין רכישת מניות נצבא התנחלות ומשגב השקעות".

בנימיני קיבל רק את התביעה לתשלום התמורה ל-79 בעלי המניות, בסכום כולל של 24 מיליון שקל. בנימיני נמנע מלפסוק הוצאות לטובת קבוצת מימון, בשל הימנעותה מלהציג את ההסכם המקורי במלואו, ומשום שהיה יסוד להנחת התובעים שהם זכאים לתמורה נוספת על-פי המצגים שהוצגו בפניהם. את בעלי המניות ייצג עו"ד צחי הורוביץ, ואת קבוצת מימון - עו"ד דב פישלר.