|
כבוב. בלא משוא פנים [צילום: הקריה האקדמית אונו]
|
|
|
|
|
סגן נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב, חאלד כבוב, הוא שיגזור את עונשו של הנוכל אמיר ברמלי - למרות שהלה ניסה לסחוט אותו. כך קובעת (יום ג', 16.2.21) נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות.
כבוב הרשיע באוקטובר אשתקד את ברמלי בעבירות גניבה, מרמה, זיוף, הלבנת הון וניירות ערך בסך 340 מיליון שקל - אחת מפרשות המעילה הגדולות בתולדות המדינה. חודשיים לאחר מכן נעצר ברמלי בעקבות תלונה שהגיש עו"ד וליד כבוב, בנו של השופט, בטענה ש-ברמלי ניסה לסחוט אותו באיומים. ברמלי איים לפרסם שהיו לו קשרים כלכליים עם כבוב-הבן (טענה אותה מכחיש הבן ושלדברי המדינה אין לה ראיות), אם אביו לא יפסול את עצמו מהמשך הדיון בתיקו. News1 מציין, כי כבוב נחשב לשופט מחמיר בענישה בעבירות כלכליות ועבירות ניירות ערך.
בעקבות מעצרו, ביקש ברמלי שהשופט כבוב יפסול את עצמו, אך כבוב דחה על הסף את בקשתו. לדבריו, עולה "חשש כבד לניסיון [מצד ברמלי] לעשות שימוש ציני בדיני הפסלות, באופן שיש בו כדי להוות מניפולציה פסולה על בחירת היושב בדין". לצד זאת הצהיר כבוב, כי אין מניעה מצידו להמשיך לדון בתיק בלא משוא פנים.
חיות דחתה את ערעורו של ברמלי על החלטתו של כבוב. החוק חזקה חלוטה, ולפיה אם יש לשופט או לבן משפחתו מדרגה ראשונה עניין כספי או אישי ממשי בהליך או בתוצאותיו, בצד להליך או בבא-כוחו, יש בכך כדי לפגום באובייקטיביות השיפוטית, היא מזכירה. הגישה שאומצה בהקשר זה בפסיקה היא, כי יש לפרש את המונח "עניין ממשי" על-פי מבחן החשש הממשי למשוא פנים, תוך מתן משקל לקשר שבין העניין האישי ובין השופט וההליך שבו נתבקשה פסילתו.
חיות גם מזכירה פסיקה קודמת, ולפיה "העובדה שבעל דין איים על המותב או נהג כלפיו באופן שעולה כדי עבירה פלילית, אינה מקימה כשלעצמה עילת פסילה". היא מדגישה: "אין לאפשר לבעל דין לקבוע מי יפסוק בעניינו או להחליפו כאוות נפשו באמצעות פרובוקציות. עיקרון זה כוחו יפה גם כשמדובר באיומים על בן משפחה של השופט... אחרת, כפי שכבר נפסק, יתאפשר לכל בעל דין שדעתו אינה נוחה מן המותב הדן בעניינו, לייצר לעצמו בדרך זו 'עניין אישי ממשי' ובכך 'ייפתח פתח רחב לכל בעל דין לבחור את המותב המתאים לו'".
חיות מוסיפה: "קבלת טענת פסלות בנסיבות כגון אלה חותרת תחת העקרונות שלהם מחויב כל שופט ולפיהם עליו למלא את תפקידו ללא משוא פנים, אך גם ללא מורא. השמירה על אמון הציבור ברשות השופטת היא אחת התכליות העיקריות שלהגשמתן מכוונים דיני הפסלות והיא משמיעה לנו כמו מאליה, כי 'אמון הציבור ייפגע דווקא אם יתאפשר לצד להביא לפסילתו של שופט מלדון בעניינו ולו רק על-ידי הפצת איומים כנגד השופט, במישרין או בעקיפין, זאת ללא ביסוס אובייקטיבי לטענות הפסלות'.
"...אמנם, אין להוציא מכלל אפשרות נסיבות העשויות להביא לפסילתו של מותב מלשבת בדין בשל איומים או חשד לאיומים המופנים נגדו או נגד מי מבני משפחתו. אך לא בכדי צוין כי נסיבות אלה הן נדירות וחריגות, וקיומן ייבחן על-פי עובדות המקרה הקונקרטי תוך מתן משקל של ממש לתחושתו של המותב עצמו. בעניין שלפנינו אין מתקיימות נסיבות חריגות כאלה. המותב [כבוב] הבהיר בהחלטתו באופן שאינו משתמע לשתי פנים כי יכולתו להמשיך ולנהל את המשפט ולגזור את דינו של המערער באופן מקצועי וללא משוא פנים, לא נפגמה בנסיבות העניין". את ברמלי ייצג עו"ד גיא עין-צבי, ואת המדינה - עו"ד רוני זלושינסקי.