מחלוקת של גודלם של שישה בקבוקי בושם העסיקה שורה של שופטים והגיעה עד בית המשפט העליון, שם הבהיר (17.6.21) השופט
נעם סולברג: "דין פרוטה אינו בהכרח כדין מאה" והטיל הוצאות בסף 1,800 שקל לטובת הסיוע המשפטי במשרד המשפטים.
דוד כהן הועסק בשנת 2006 כעובד זמני בחברת כוח אדם, שפעלה עבור חברת התמרוקים לוריאל. עם סיום עבודתו, דרש כהן כמה בקבוקי בושם שלטענתו הובטחו לו בשל הצטיינותו במכירות. בשנת 2010 הגיש תביעה לבית הדין לעבודה, דרש 10,000 שקל ומספר בקבוקי בושם, באומרו: "עם כישורי המכירות שבהם ניחן, וקולו הרדיופוני, היה מוכר בהצטיינות את מוצרי החברה, וזאת כאשר מכר 150 שמפונים במשך כארבע שעות בלבד, בסניף סופר פארם ברמת אביב, וזאת לתדהמת כולם, וכך הגיע למקום הראשון במכירות".
אחרי התדיינות ממושכת הושגה פשרה, לפיה כהן יקבל 600 שקל ושישה בקבוקי בושם. אלא שכהן טען, כי קיבל בקבוקים בני 50 מ"ל ולא בני 100 מ"ל כפי שהובטח לו. הוא פנה אל הלשכה לסיוע משפטי בבקשה שתייצג אותו בתביעה לקבלת בקבוקים גדולים יותר, אך נדחה. שש שנים לאחר מכן הגיש כהן תביעה קטנה בסך 5,000 שקל והתיק הועבר לבית הדין לעבודה. לוריאל הציעה להעניק לכהן עוד שישה בקבוקים קטנים, אך הוא דרש שישה בקבוקים גדולים. כהן שוב ביקש להסתייע בלשכה לסיוע משפטי, בקשתו נדחתה שוב, הוא ערער לבית המשפט המחוזי מרכז והגיש בקשות לזימון עדות ולגילוי מסמכים - אשר נדחו גם הן.
כהן ערער לעליון על דחיית בקשתו לגילוי מסמכים, וסולברג דחה אותו אם כי מטעמים אחרים מאלו של המחוזי (השופטת הלית סילש). סולברג אומר כי בניגוד לדברי המחוזי - העובדה שמדובר בערכאת ערעור אינה מצדיקה כשלעצמה את דחיית הבקשה. "אין זה נכון שכשבהליך ביקורת מינהלית עסקינן לא ניתן לזמן עדים ולבקש גילוי מסמכים. לא כל ההליכים המנהליים שווים; יש הבוחנים את הליך קבלת ההחלטה, ויש אחרים שבהם נבחנת ההחלטה לגופה. במצבים שבהם נבחנת ההחלטה מראשיתה, יש מקום לבירור ראייתי מעמיק יותר". בהליך ספציפי זה, אין מקום לגילוי מסמכים.
סולברג מוסיף: "הערעור על החלטת הסיוע המשפטי 'נוח לו שלא נברא יותר משנברא' (בבלי, עירובין י"ג, ע"ב), ועל כן אין מקום לאפשר זימון עדים וגילוי מסמכים. מבלי לטעת מסמרות, אומר אך זאת: על פני הדברים, התביעה שאותה הגיש כהן לבית הדין לעבודה מנוגדת ל
עיקרון המידתיות, ואין כל הצדקה למימון התביעה על חשבון הקופה הציבורית. סוף כל סוף בששה בקבוקי בושם עסקינן, ויש להצר על כך שבתי המשפט ולשכת הסיוע המשפטי נצרכים לאותם 'פכים קטנים' פעם, פעמיים ושלוש. דין פרוטה, אינו בהכרח כדין מאה, והמשאב השיפוטי - יקר.
"בעת האחרונה, זכה עיקרון המידתיות לעיגון מפורש בעקרונות היסוד של התקנות החדשות, שנכנסו לתוקף זה מכבר. תקנה 4 לתקנות האמורות [תקנות סדר הדין האזרחי] קובעת, כי 'לא יעשה בעל דין או בא-כוחו שימוש לרעה בהליכי משפט... לרבות פעולה בלתי מידתית לאופי הדיון, לעלותו או למורכבותו'. על עיקרון המידתיות להיות נר לרגליו של השופט היושב בדין.
"יש להצר על ריבוי ההליכים ועל המשאבים השיפוטיים והכספיים שירדו לטמיון: דיון בבית הדין האזורי לעבודה; בבית המשפט לתביעות קטנות; ושוב בבית הדין האזורי לעבודה; ערעור על החלטת הסיוע המשפטי לבית המשפט המחוזי; ובקשת רשות הערעור שלפניַ. טיעונים בכתב ודיונים בעל-פה. בעלי הדין מזה, הסיוע המשפטי מזה, ובתי המשפט לערכאותיהם. לא צריך היה להגיע עד הלום בעטיים של 'פכים קטנים'. לא היה יסוד לבקשה עוד מלכתחילה". השופטים
יצחק עמית ו
דוד מינץ הסכימו עם סולברג. את הסיוע המשפטי ייצגה עו"ד מלי אומיד-ברגר.