ספרים חדשים רואים אור

הוצאת הקיבוץ המאוחד יוצאת לאור עם שלושה ספרים.

אישה עם שלושה שדיים - הנשים בקולנוע של פליני, מאת גבריאל בן-שמחון.

"כמו שאתם יודעים פדריקו אוהב נשים מונומנטליות שופעות ומפוארות, אבל דווקא משום שאני כל כך קטנה ורזה הצלחתי לחמוק בין הפסלים החיים האלה, מסתתרת בלבושה של ג'לסומינה, קביריה, ז'ולייטה של הרוחות, ג'ינג'ר, מתענגת על הנקמה שלי בו" - כך מתארת ג'ולייטה מסינה את יחסיה עם פדריקו פליני, האיש שעיצב אותה כדימוי נשי ראשון - ליצנית וזונה רומאית קטנה - בתוך גלרית הנשים הענקיות והצבעונית שממלאות את סרטיו.

אלו שבאו אחריה: אניטה אקברג, קלאודיה קרדינלה, סנדרה מילו, מגאלי נואל, ארליט סוואג', אדרה גאל ("הסרחינה") מריה אנטונייטה בילוצי ("הטבקיה"), סנדי אלאן ("הענקית"), ברניס סטאז'ירס, ("הפמיניסטית"), מאריסה טומארי ואחרות, מעצבות עולם קסמים של נשים יצירות דמיון פרא ומלא פנטזיה מזרחית פרועה אותן ניתן למצוא רק בתת מודע או בהזיותיו, בחלומותיו ובסרטיו של צייר וחולם איטלקי כמו פדריקו פליני.

ב"אישה עם שלושה שדיים" מציג גבריאל בן שמחון את הנשים הצבעוניות והמיתיות שפליני המציא לאורך חמישים שנות יצירה ואותן העמיד במרכז סרטיו כמו "לה סטראדה", "לה דולצ'ה ויטה", "81/2" , "זכרונות", "עיר הנשים", "קזנובה" ו"קולו של הירח".

בן-שמחון מתרכז במיתולוגיציה של האשה - דמויות ענק של נשים בלתי אפשריות וגברים קטנים בתוך עולם הומה שמנסה להגדיר את משמעות החיים כחוויה מינית וכמערכת יחסים כאוטית בין נשים וגברים.

כמו כן מטפל הספר בנושא הפמיניזם דרך עיניו של פליני.

"אישה עם שלושה שדיים" נכתב בסגנון אינטימי ואישי על-ידי משורר ואיש קולנוע שאהבתו לפליני הופכת את הכתיבה עצמה לשירה.

הספר מלווה בציורים וסקיצות של דמויות נשים מעשה ידיו של פליני עצמו שעשה סקיצות לנשים אותן חיפש בטרם החל בהפקה, וכן בציורים מספר החלומות שלו ששימשו השראה לדמויות הנשים בסרטיו.

גבריאל בן שמחון מחזאי, תסריטאי וסופר, מחברם של "מלך מרוקאי", "1948", "הדרך לירושלים", "מהלכים על המים", "הולכת עם כמון, חוזרת עם זעתר". פרופסור מן המניין באוניברסיטת תל אביב, ממייסדי החוג לקולנוע וטלוויזיה ומחקריו ומאמריו על קולנוע איטלקי ועל פליני מתפרסמים בכתבי עת בארץ ובעולם.

ספר נוסף הרואה אור הוא על הבחירה בטוב - מעשי ההצלה בפולין ובהולנד במלחמת העולם השנייה, מאת נעימה ברזל.

הספר הוא מחקר על פעולות ההצלה שביצעו חסידי אומות עולם בפולין ובהולנד בעת מלחמת העולם השנייה.

ההתבוננות בסיפורי ההצלה משאירה אותנו נדהמים נוכח ההעזה והנכונות להקרבה עצמית. מעבר להיותם עדות להתעלות הרוח האנושית במצבי סיכון וטרור קיצוניים, עמדו המצילים בניגוד קוטבי לעמדה הכללית.

בעצם קבלת החלטה כזו סיכן המציל אנשים נוספים, בני משפחה וידידים, כמעט הימר על ביטחונם וחייהם. פעולת ההצלה גם חייבה, מעצם טבעה, לערב אנשים נוספים בסיוע.

ואמנם, החיבור שלפנינו מראה, כי מעשי ההצלה התרחשו בקונטקסט חברתי, ולקשרי המצילים עם סביבתם החברתית היה משקל רב. פעולתם היתה רצופה החלטות קיומיות וארגוניות שהם היו צריכים לקבל לאורך כל הזמן. לכן, ברוב המקרים התרחשו פעולות ההצלה בתוך רשת חברתית שאיפשרה אותן.

המציל המוביל נעזר באנשים נוספים בדרכים רבות ומגוונות - עזרה במעשה, בידיעה, בנכונות, בהסכמה שבשתיקה, בהתעלמות - כשהוא מנתב את דרכו בזהירות רבה בתוך הקשרים המורכבים. למעשה הוא עסק בטוויית קשרים אלו כרשת מחתרתית סגורה.

הספר מנתח את הזהות החברתית והקולקטיבית בפולין ובהולנד כמדינות כבושות, לאור מושגי התשתית של לגיטימיות וסולידריות, ומנסה לברר את הסיטואציות שבתוכן צמח המעשה הטוב. כך, העיון ההיסטורי מזמן לנו כלים להערכה ואפשרות ללמוד כיצד חברות מגדירות את עצמן מחדש כל הזמן. שכן כאשר חברה צריכה לבחור ולהכריע בין אדישות והתעלמות מסבל הזולת לבין עזרה פעילה, כעשייה חברתית, היא מגדירה כך את גבולות קיומה המוסרי. הקריאה בספר מאפשרת לנו, אולי, לנגוע בסוד הבחירה במעשה הטוב.

נעימה ברזל היא פרופסור להיסטוריה במכללת אורנים ובחוג ללימודי ארץ-ישראל באוניברסיטת חיפה, ועוסקת בחקר תקופת השואה והשפעתה על החברה והתרבות בישראל. ספרה הקודם, "עד כלות ומנגד: המפגש בין מנהיגי מרד הגטאות לחברה הישראלית" יצא בהוצאת הספריה הציונית.