נגנים לשעבר: אהוד בנאי פיטר אותנו מהרגע להרגע

הזמר אהוד בנאי פיטר את הכנר ניצן רזאל ואת נגן כלי ההקשה ערן פורת מהרגע להרגע, וחברת ההפקות שילוח - בבעלותה של אסנת שילוח - הפרה שיטתית את זכויותיהם. כך טוענים השניים בתביעה שהגישו (8.5.22) לבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.

בתביעה נאמר כי רזאל ליווה את בנאי מיולי 1997 עד ינואר 2016, ואילו פורת ליווה אותו מנובמבר 2001 עד דצמבר 2021. לטענתם, למרות שלא נחתמו עימם הסכמי עבודה - מחויבותם לבנאי הייתה מוחלטת והם נדרשו לעמוד לרשותו בצורה מלאה, בעוד שכרם כמעט ולא השתנה לאורך השנים - גם כאשר הופעותיו היו רווחיות. השכר נקבע לפי חזרה או הופעה שהתקיימו בפועל, והם לא קיבלו תשלום כאשר הללו נדחו או בוטלו למרות ששריינו את זמנם עבורן.

בשנים האחרונות בוצע התשלום בידי בנאי ושילוח, ובהמשך - בידי שילוח לבדה. השכר היה 1,750-1,290 שקל להופעה ו-645 שקל לחזרה; לעיתים התשלום תמורת חזרות לקראת הופעות חדשות היה נמוך עוד יותר. לטענת רזאל ופורת, בשל אופי העבודה עם בנאי, הם לא יכלו לתכנן תוכניות אישיות או מקצועיות אחרות, והם נוטרלו ליום וחצי בשל הופעות בנות שעות אחדות. במקביל, הם זוהו מקצועית עם בנאי, מה שגרם לכך שאמנים אחרים (כגון אריאל זילבר ויהודית רביץ) לא שכרו את שירותיהם. במקביל, היו חודשים בהם התקיימו שש הופעות בלבד, שכרם לא הספיק להם - אך שילוח דחתה את בקשותיהם להעלותו.

עוד נטען בתביעה, כי בנאי יכול היה לבחור עם מי להופיע ואף עשה זאת, ולעיתים אף נעלם - למשל בימי ספירת העומר, ימי בין המיצרים והחגים, והפסיק להופיע במוצאי שבתות כדי למנוע חילול שבת. כל אלו גרמו להם לאובדן הכנסות עליו לא פוצו, טוענים רזאל ופורת. בניגוד לו, הם נדרשו להעניק עדיפות לעבודתם עם בנאי ולא יכלו להחליט שהם מופיעים עם אמנים אחרים. רזאל אומר, שהוא השלים הכנסה בערוץ יהודי ובמוסדות חינוך, ואילו פורת - כמקליט.

רזאל אומר כי בתחילת 2016 הפסיק בנאי את העסקתו ושכר במקומו נגן קלידים, וזאת ללא שימוע וללא כל פיצוי. לדבריו, מאז הוא נאלץ לעבוד בעיקר בעבודות מזדמנות במוסדות חינוך, מתנ"סים, בתי כנסת ועוד. הוא כמעט ואינו מוזמן להופיע עם אמנים מוכרים, משום שהוא מתויג כ"כנר של בנאי". ואילו פורת אומר כי בנאי הפסיק את ההתקשרות עימו בשיחה בת חמש דקות בנימוק ש"בא לו לנוח". בפועל, הוא טוען, בנאי הכין אז לוח הופעות אינטנסיבי בתכיפות שהנגנים יכלו רק לחלום עליה. גם לפורת לא נערך שימוע וגם הוא מתקשה להתפרנס מאז, נטען בתביעה. לדבריו, שילוח הציעה לו תשלום של 30,000 שקל תמורת הימנעות מתביעות - מה שהוא ראה כדמי שתיקה וסירב לקבלם.

בתביעה נטען, כי בפועל היו יחסי עובד-מעסיק בין רזאל ופורת לבין שילוח, ולכן הם זכאים לפיצויי פיטורים, פיצויים על פיטורים שלא כדין, הפרשי שכר שלא קיבלו ופיצוי לא ממוני. בסך-הכל תובעים השניים 560,000 שקל. באי-כוחה של שילוח הגיבו לפנייתם המוקדמת באומרם, כי לא היו יחסי עובד-מעסיק ביניהם; רזאל ופורת השתתפו בהופעות נוספות; כלי הנגינה היו שלהם ולא של שילוח; הם בחרו באלו הופעות להשתתף; השניים ניצלו את היכרותם עם בנאי כדי להתקדם מקצועית; ופורת מעמיד פנים שהוא חסר הכנסה. התביעה הוגשה באמצעות עו"ד הילה אראל-שמש וטרם הוגש כתב הגנה.