לא קל להיות יהודי חרדי חושב, ביום העצמאות. כלומר, יהודי שאינו נסחף אחר העדר, אלא מתבונן בעיניים מפוכחות אל המציאות הריאלית, אל הנסים הגלויים המתרחשים כאן לנגד עינינו יום יום, שעה שעה ודקה דקה, ואינו יכול שלא לשאול את עצמו (אם הוא אדם חושב): האם כל זה מקרי? האין זו יד ההשגחה העליונה? האם לא ראוי בורא עולם, מסובב הסיבות, להודיה על הנסים ועל הנפלאות, על התשועות ועל השיגשוג (התורני, המדיני, הכלכלי, הביטחוני וכו'), ועל שאר הטובות שהנחיל לנו בורא עולם בארץ מכורתנו?