המשנה בדימוס לנשיאת בית המשפט העליון,
ניל הנדל, מחק בשלב זה (יום ג', 12.7.22) עתירה נגד הקמת המאגר הביומטרי. הנדל אומר כי יש צורך לצבור יותר מידע לפני שניתן יהיה לקבוע האם יש ממש בטענות נגד המאגר המאפשר לשמור תמונות פנים וטביעות אצבע של חלק מאזרחי ישראל.
העותרים טענו, כי הקמת המאגר נועדה למנוע מעבריינים לגנוב זהות לשם ביצוע מעשי מרמה, באמצעות הנפקת מסמך זיהוי עם פרטיהם הביומטריים הנכונים לצד שם ומספר זיהוי שאינם נכונים. לדבריהם, הפגיעה בפרטיות שתיגרם דליפת מידע מן המאגר או גניבתו עלולה להיות עצומה. המדינה השיבה, כי הקמת המאגר היא הדרך הטובה ביותר למנוע גניבת זהויות, וכי אמצעי ההגנה מונעים חשש משמעותי (אם בכלל) אם תהיה דליפה מהמאגר.
לדברי הנדל, "עסקינן בעתירה נגד דבר חקיקה ראשי, על כל המשתמע מכך ביחס לנטל שרובץ על העותרים. בראייה זו, לרבות 'מבחן הזמן' שבו עמדו טענות הצדדים מעידכון לעידכון, דומה כי העותרים לא הניחו עדיין תשתית עובדתית המצדיקה את הסעד החריג של ביטול חקיקה". המדינה מצידה לא הציגה "בסיס המאפשר לקבוע כי מעשי זיוף ומרמה מעין אלה לא היו ולא עתידין להיות".
הנדל מוסיף: "ניתן לצפות שעם המעבר למסמכי זיהוי ביומטריים באופן מלא – ולפי החומר שהוגש הכוונה היא להגיע לתוצאה כזו בשנת 2024 – ניתן יהיה להעריך טוב יותר את החששות והסיכונים שייווצרו בהקשר זה, גם מבחינת הנתונים בשטח. כך בצד ה'תועלת'. אשר לצד ה'עלות' – הדוחות השונים שהוגשו מעת לעת תומכים לכאורה דווקא בטענות המשיבים בכל הנוגע לסידורי האבטחה של המאגר הביומטרי, ולמצער אינם מלמדים על התממשות החששות שהעלו העותרים בדבר דליפת מידע מהמאגר.
"...בל נשכח כי עסקינן בסוגיות טכנולוגיות מורכבות, ומה שנראה היום כמצוי במרחק של
עשרות שנים, יכול להפוך מחר לאפשרות ממשית ומיידית. הדבר מצדיק מידה של זהירות בכל הנוגע להכרעה סופית בעתירות. לכך יש להוסיף כי טענות רבות שהועלו בעתירות אינן רלוונטיות עוד, או שעדיין לא בשלה העת להכריע בהן". לכן, מסביר הנדל, החליט בג"ץ שלא לדחות את העתירות אלא למחוק אותן, כך שניתן יהיה לעתור שוב בעתיד בהתאם להתפתחויות. השופטים
יצחק עמית ו
יוסף אלרון הסכימו עם הנדל. את העותרים ייצגו עוה"ד סמיר זידאן, סלמאן קבלאן, יהונתן קלינגר, גלית לובצקי ויונתן ברוורמן; את המדינה ייצג עו"ד אודי איתן, ואת הכנסת - עו"ד
אביטל סומפולינסקי.
