תרמית במאות אלפי שקלים נגד הספא בהילטון ת"א

הספא במלון הילטון בתל אביב נפל קורבן בשנת 2019 לתרמית בהיקף של 387,000 שקל, כאשר נרכשו ממנו 800 שוברים שתמורתם לא שולמה. 120 מאותם שוברים הגיעו בנסיבות בלתי ברורות לידי אנשי העסקים רועי עובדיה ואורן יחזקאל, אשר ניסו לממש אותם, תבעו את הספא כאשר נדחו והפסידו בתביעה שהגישו נגדו. כך מעלה פסק דינו של בית משפט השלום בהרצליה, הנחשף בתביעה שהגיש הספא (22.8.22) נגד עובדיה ויחזקאל.

השוברים נרכשו במספר עסקות טלפוניות בידי אדם שהתחזה לנציג בריטיש איירווייס מחברת שבע תאי ספא, המנהלת את "ספא שבע" היוקרתי בהילטון ואשר באותה את ניהלה גם את "ספא שבע אקספרס" ברחוב דיזנגוף בתל אביב. 258 מהם היו לטיפולים בדיזנגוף (550 שקל לשובר), ו-532 לטיפול וארוחת צהריים בהילטון (450 שקל לשובר). עובדיה ויחזקאל טענו, כי רכשו מגורם עלום 40 שוברים לטיפולים בהילטון ב-800 שקל כל אחד ו-80 שוברים לטיפולים וארוחת צהריים במלון ב-900 שקל כל אחד. החברה כיבדה 25 מהם, והם תבעו פיצוי של 104,000 שקל על השוברים שלא כובדו ועוד 50,000 שקל בטענה ללשון הרע ולפיה נציגי החברה טענו שהם היו שותפים לתרמית כלפיה.

החברה הסבירה בכתב ההגנה, כי חברת האשראי מקס מסרה לה מספר חודשים לאחר ביצוע העסקות, כי בעלי הכרטיסים הכחישו אותן ולכן הן בוטלו. המשמעות הייתה, שהחברה ספגה נזק בדמות הטיפולים שכבר נתנה, כאשר התמורה נשללה ממנה; לאחר מכן הונחו עובדיה שלא לכבד את אותם שוברים.

השופט גלעד הס קבע בפברואר השנה, כי אין כל בסיס משפטי לתביעתם של עובדיה ויחזקאל במישור היחסים החוזיים בינם לבין החברה ולמעשה ניתן היה לדחות את התביעה בנושא זה ללא דיון של ממש. כך למשל, חוק הגנת הצרכן אינו חל על רכישת השוברים בידי השניים, שכן הם התכוונו לעשות בהם שימוש עסקי. הם לא הוכיחו ממי רכשו את השוברים וכמה שילמו, וגרסאותיהם בנושא מרכזי זה היו סותרות.

אמירתה הנטענת של נציגת החברה, ספיר ויין, לפיה השוברים יכובדו - לא הייתה חוזה בין הצדדים אלא לכל היותר התחייבות חד-צדדית של החברה (שהייתה רשאית לבטל אותה כאשר התברר לה שהשוברים נרכשו במרמה); והם לא רכשו את השוברים ממנה, ולכן אין מחויבות חוזית שלה כלפיהם. כמו-כן, לא הייתה רשלנות מצד החברה, שפעלה כשורה כאשר חדלה לכבד את השוברים לאחר שחברת מקס הודיעה שלא תשלם תמורתם.

הטענה היחידה שיש לדון בה לגופה, ממשיך הס, היא לשון הרע - וגם אותה הוא דוחה. אם נאמרו דברים בגנותם של השניים בידי נציגה כלשהי של החברה, היה עליהם לתבוע אותה ולא את החברה; ובכל מקרה, הם לא הוכיחו אמירה שכזאת. לכל היותר הייתה אמירה אחת של נציגה אחת ללקוח אחד של עובדיה ויחזקאל (בועז גורן), ולא אמירות של נציגים ללקוחות. על-פי עדותו של גורן, כל שאמרה לו אותה נציגה - שאת שמה לא ידע - הוא שהשניים "רמאים", ולא שהם היו קשורים למעשה ההונאה כלפי החברה, כפי שנטען בתביעה.