מורתי היקרה, כך קראנו לך לפני אי-אלו שנים כשעוד קירות הלב רעדו והנפש פרפרה בשמחה לקראת המפגש עימך. מורתי היקרה, אני נושא עימי את היום הראשון, את היום השני בחודש הרביעי ואת היום האחרון בחודש התשיעי. אני נושא עימי את החיוך הטוב שהיה נסוך על פנייך, את הגבול שהצבת בנועם, את החומר הלימודי, את הסקרנות שעוררת בי ובחבריי, את הערכים שהטמעת בי בדוגמה האישית, בלי להטיף, בלי לשאת דגלים, בלי כרזות באותיות קידוש לבנה, במבט לעברך בכל בוקר למדתי ערכים, הטמעתי מידות טובות, רכשתי כישורי חיים.