העליון דחה סופית תביעת ענק נגד בן-דב

בית המשפט העליון דחה סופית (20.11.22) תביעה בסך 250 מיליון שקל שהגישה חברת סאני נגד אילן בן-דב, שהיה בעל השליטה בה, ונגד נושאי משרה בה ומשרד רואי החשבון ארנסט אנד יאנג (EY).
השופטים דוד מינץ, גילה כנפי-שטייניץ ורות רונן דחו - בהסכמת הצדדים - את הערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב, אשר דחה את התביעה במרס 2021 (ראו קישור משמאל).

בית המשפט המחוזי (השופט חאלד כבוב, כיום בבית המשפט העליון) קבע, כי חלוקות הדיבידנד שביצעה סאני בשנים 2011-2010 היו תקינות וכי לא נפל פעם בהערכות השווי של סאני שהכינו רואי החשבון בשנים 2014-2013. התביעה הוגשה בידי עו"ד אופיר נאור, בעל תפקיד שמינה בית המשפט עם קריסתה של סקיילקס (שמה הקודם של סאני) בשנת 2015.

בן-דב היה בעל השליטה בחברת סקיילקס, אשר הייתה בעלת הזיכיון לייבוא טלפונים סלולריים של סמסונג ושלטה בחברת פרטנר. לצידו נתבעו הדירקטורים לשעבר יואב בירן, רגינה אונגר, שלום זינגר, אריה עובדיה ויחיאל פינגולד, המנכ"ל לשעבר יהל שחר ומי שהייתה סמנכ"לית הכספים, גלית אלקלעי.

לגבי חלוקות הדיבידנדים טען נאור, כי הן נועדו להיטיב עם בן-דב - שהיה זקוק לכסף כדי לממן את רכישת פרטנר - וכי ההחלטות עליהן התקבלו תוך התעלמות מן ההשלכות השליליות הצפויות של הרפורמה בשוק הסלולר על פרטנר. לגבי הערכות השווי טען נאור, כי הן בוצעו ברשלנות ובהתעלמות מגורמי סיכון, ותוך הישענות בלעדית של רואי החשבון על המידע שקיבלו מנושאי המשרה בסקיילקס.

הגנת שיקול הדעת העסקי

כבוב הדגיש, כי יש לבחון את הצעדים על-פי המידע שהיה קיים בזמן אמת ולא בחוכמה שבדיעבד, וכי בית המשפט לא יהיה מי שיקבע סטנדרטים לעבודתם של מעריכי שווי וכללים למניעת ניגוד עניינים בינם לבין מזמיני העבודות. כבוב יישם את פסק דינו של בית המשפט העליון בדבר שיקול הדעת העסקי, לפיו בית המשפט לא יתערב בהחלטה מקצועית של נושאי המשרה - כל עוד זו התקבלה בהליך תקין ועל בסיס המידע הדרוש. הוא קבע, כי הדירקטוריון בחן בצורה מעמיקה ורצינית את ההשפעה הצפויה של הרפורמה בשוק הסלולר על רווחיה של פרטנר ואת איתנותה הפיננסית.

כבוב גם מצא, כי הדירקטוריון בחן כיאות את יכולתה של סקיילקס לעמוד בחובותיה גם לאחר חלוקת הדיבידנדים, הביא בחשבון כריות ביטחון למקרה הצורך וצדק במסקנתו לפיה הייתה לה יכולת פרעון מוכחת. כבוב דחה את הטענה לפיה בן-דב פעל לטובתו האישית, תוך שהוא מזכיר שעל-פי פסיקת העליון - המעלה טענה כזאת צריך לעמוד בנטל הוכחה מוגבר. נאור לא הוכיח ש"דירקטוריון החברה פעל כשלוחו ומטעמו של בעל השליטה, ופרט להעלאת טענות בדבר תלות זו לא הובאו ראיות שיוכיחו את הבעייתיות הנטענת ביחס להתנהלות הדירקטוריון. אדרבה, בגדרי ההליך הוכח כי דירקטוריון החברה שקד על מלאכתו וניהל דיון רציני ומעמיק בדברים".

בנוגע להערכות השווי של EY קובע כבוב, כי לא הוכחה התרשלות של רואי החשבון או של נושאי המשרה, וגם לא הוכח שלנושי סקיילקס - ובהם מחזיקי האג"ח שלה - נגרם נזק בשל אותן הערכות שווי. "נושאי המשרה פעלו כפי יכולתם לספק למעריכת השווי את כלל המידע הדרוש לה לשם הערכות השווי, כאשר חלק מהמידע אף הופיע בדוחות כספיים שפרסמה החברה לציבור ולא הוכח כי אלו פעלו על-מנת להסתיר מידע מהותי מ-EY". ואילו מעריכי השווי לא הסתמכו בצורה עיוורת על המידע שקיבלו מהחברה, אלא התייחסו לסיכונים ולאינדיקציות הרלוונטיים.

את נאור ייצגו עוה"ד שחר בן-מאיר ועדי גרנות; את בן-דב ייצג עו"ד אלעד חן; את המנהלים ייצגו עוה"ד גיל אוריון, עודד רביבו ורועי שטינמיץ; את ארנסט אנד יאנג ייצגו עוה"ד ירון קוסטליץ ואביעד שאולזון; ואת כלל ביטוח - עוה"ד מאיה סלומון ואולגה ברמן-כהן.