רומן זדורוב זוכה מאשמת רצח תאיר ראדה

רומן זדורוב זוכה מאשמת רצח תאיר ראדה בת ה-13 - כך הכריע (30.3.23) בית המשפט המחוזי בנצרת. פסק הדין ניתן ברוב דעות בידי סגן הנשיאה אשר קולה (אשר כתב את חוות הדעת העיקרית) והשופט דני צרפתי מול השופטת תמר נסים-שי.

קולה: הזירה גוברת על ההודאה

בדעה הרוב אומר קולה, כי הראיות גוברות על הודאתו של זדורוב עד כדי חשש שמדובר בהודאת שווא, וכי הוא מעדיף ללא היסוס את הממצאים בזירה המטים את הכף לטובת הזיכוי. הוא הדגיש, כי הראיות החדשות שלא היו בפני הערכאות הקודמות הן שהובילו לזיכוי. "המאשימה לא הוכיחה מעבר לכל ספק סביר, וכמעט ההפך הוא הנכון, שממצאי הזירה והנתיחה תואמים להודאה", הוסיף קולה.

לדברי קולה, שאלת המפתח היא דמותו של זדורוב, אותו תיארה המדינה כשחקן שחמט על, רוצח מתוחכם, מניפולטור, פדופיל - וגם "סוללה נטענת", מי שמאבד את עשתונותיו ועוד. הוא קובע: לא מדובר בסדיסט, פדופיל, מניפולטור מתוחכם וחסר שליטה; זדורוב לא תכנן לרצוח ילדה והוא לא היה נתון להתקפי זעם בלתי נשלטים. קולה אומר כי הגיע למסקנה זו לאחר שצפה בשיחותיו של זדורוב עם המדובב, בחקירותיו ובשחזור. "שחקן שחמט על לא מפסיד את המלכה במהלך הראשון ואת הצריח במהלך השני": הוא לא היה מודה בחקירתו הראשונה שזרק את מכנסיו, לא היה מספר על טיפות הדם שראה.

קולה הגיע למסקנה, כי זדורוב הוא אדם מנומס, שקט, צייתן ואפילו כנוע, המבקש לרצות את הסביבה. אין זה סביר שדווקא שעתיים לפני סיום עבודתו התפרצו כל יצריו האפלים, ולא הוכח שהתלמידים בכלל וראדה בפרט התגרו בו וקיללו אותו. "לא ניתן להפריד בין ההודיה לזירה, ועוצמת הזירה גוברת על ההודיה" ואף סותרת לחלוטין את ההודאות על כל מרכיביהן - קובע קולה. הוא הציג שורה של סתירות: האופן בו הונחה גופתה של ראדה, החתכים בגופה, מצב הדלת בעת הרצח, העקבות הזרות, עקבות הדם, עקבות הנעל ונעליו של זדורוב. הסבריה של המדינה לסתירות אלו לא שכנעו אותו, אומר קולה.

עוד התייחס קולה לטענתו של אדיר חבני, כאילו בת-זוגו לשעבר, אולה קרבצ'נקו, הודתה בפניו שרצחה את ראדה. הוא ציין, כי חלק זה בפסק הדין מצוי ברובו בחיסיון, וכי ניתן לומר שבעדויות של השניים יש פגמים, סתירות ותהיות שנותרו ללא הסבר; לא ניתן להתעלם לחלוטין מעדותו של חבני, אמר. לא היה די בכך לזכות את זדורוב, אך הוא מוסיף למארג הראיות המזכה, קובע קולה.

צרפתי: שורה ארוכה של סימני שאלה

צרפתי אומר כי כאשר צפה בהודאתו של זדורוב בפני המדובב נדמה היה לו, כי מדובר בהודאה אמיתית. אולם לאחר מכן הגיע למסקנה שמדובר בדקלום של אמירות חלולות ובחזרה על התרחיש שהציג בפניו המדובב ארתור. ההודאה באה לאחר מצגים בדבר הראיות ולחצים כבדים ביותר מצד החוקרים והמדובב, אשר זדורוב היה בידיו כחומר ביד היוצר; רוב הראיות שהוטחו בפניו התבררו כחסרות משקל. לדבריו, זדורוב השתכנע שכמו במולדתו אוקראינה - הודאה תוביל להקלה בעונש. זוהי בחירה גרועה למי שטוען שהוא חף מפשע, אך להבנתו זו הייתה החלופה הפחות גרועה.

צרפתי פרס שורה ארוכה של שאלות, ראיות והעדר ראיות אשר יוצרות ספק סביר באשמתו של זדורוב. בראשן הציב את עקבות הדם החדשות שהתגלו בתא הרצח, והוסיף: זדורוב לא ידע שום פרט מוכמן, והניסיון לצייר אותו כאדם מתפרץ ואלים קרס לחלוטין. צרפתי סיים את חוות דעתו בהצגת שורה ארוכה של תהיות, ובהן: מדוע הרצח בוצע בבית ספר הומה ילדים? מדוע הוא הותיר בזירה תיק מלא ראיות? מדוע הוא הסכים לבדיקות פוליגרף ודנ"א? מדוע הביע חשש שראדה נאנסה, כאשר הרוצח יודע שלא כך היה? מדוע אין עדי ראייה וראיות פורנזיות במסלול ההימלטות הנטען שלו? מדוע אין ראיות פורנזיות כלשהן בזירת רצח כה אלים?

נסים-שי: ה"יש" גובר על ה"אין"

בדעת המיעוט אומרת נסים-שי, כי ה"יש" הראייתי הדוק ומבוסס היטב והוא גובר על ה"אין" - הן על-פי הדין הפלילי והן על-פי השכל הישר, מעל ומעבר לכל ספק סביר. הודאתו של זדורוב בפני המדובב הייתה אותנטית ומחוזקת, ואינה עולה בקנה אחד עם גרסתו הכבושה והמאוחרת. כך גם ההודאה למחרת בפני חוקריו והשחזור שערך בזירת הרצח. זדורוב לא הצליח להסביר מדוע הודה, הוא הציג גרסאות חדשות וכבושות שהיו שקריות כמו קודמותיהן, ובסופו של דבר - אין גרסה אחת עקבית שלו.

עוד ציינה נסים-שי, כי זדורוב הודה במשפט החוזר ששיקר במשפט הקודם, וכי הוא שיקר גם בעניינים איזטוריים ובצורה שאין בה כדי לסייע לו - ושקריו מחזקים את הראיות נגדו. לדבריה, זדורוב מסר פרטים מוכמנים שהיו ידועים רק לרוצח, כגון המנח של ראדה בעת הרצח, באיזה תא שירותים נרצחה, כיצד נראו בגדיה ומה היה טיב הפגיעות בה. התנהגותו המפלילה מיד לאחר הרצח מחזקת אף היא את הראיות נגדו, וכך גם טביעת הנעליים שלו על מכנסיה של ראדה והעובדה שלמד כיצד לשסף גרון ונשא עימו סכין כל העת. "לא כל סימן שאלה מלמד שאשמתו לא הוכחה", הדגישה. לגבי קרבצ'נקו אומרת נסים-שי, כי מדובר בעלילה בזויה מצידו של חבני כנקמה על שנפרדה ממנו.

ההליכים הקודמים

הרצח התרחש בדצמבר 2006 בתאי השירותים של בית הספר נופי גולן שבקצרין בדצמבר 2006. זדורוב, אזרח אוקראיניה שעבד בריצוף בבית הספר, נעצר לאחר מספר ימים והודה ברצח בפני מדובב משטרתי. בית המשפט המחוזי בנצרת הרשיע אותו בספטמבר 2010, בעיקר בהתבסס על הודאותיו לאחר שדחה את טענות ההגנה נגד קבילותן, וגזר עליו מאסר עולם.

במרס 2013 החזיר בית המשפט העליון את התיק לבית המשפט המחוזי, לשמיעת ראיות חדשות; בפברואר 2014 הוא הורשע שוב (בהרכב בו ישבו שניים מבין שלושת השופטים בתיק המקורי). בדצמבר 2015 דחה בית המשפט העליון את ערעורו ברוב דעות; דעת המיעוט סברה שיש לזכותו מחמת הספק למרות הראיות המשמעותיות נגדו.

במאי 2021 הורה המשנה דאז לנשיאת בית המשפט העליון, חנן מלצר, לקיים משפט חוזר - אחד המקרים היחידים בתולדות המדינה בהם הורה העליון על הליך שכזה. ההחלטה התבססה בעיקר על ראיות חדשות בנוגע לכתמי דם שנמצאו בזירה. מלצר הדגיש, כי אין ראיות לפיהן ראדה נרצחה בידי אולגה קרבצנ'קו, כפי שטען בן-זוגה לשעבר אדיר חבני, וכי גם הטענות למחדלי חקירה לא מצדיקות משפט חוזר. פרקליט המדינה, עמית איסמן, החליט להגיש מחדש את כתב האישום ולקיים את המשפט, למרות חלוף הזמן והעובדה שזדורוב כבר ישב בכלא 16 שנים - חלק ניכר מהתקופה שהיה מרצה ממילא.

הטענות במשפט החוזר

במשפט החוזר שבה התביעה וציינה, כי זדורוב הודה ברצח שלוש פעמים ושחזר את המעשה, לא הצליח להסביר מדוע הודה אם הוא חף מפשע, והודאותיו כללו חמישה פרטים מוכמנים הידועים רק לרוצח. עוד טענה התביעה, כי זדורוב התנהג לאחר הרצח בצורה מחשידה, כולל זריקתם לאשפה של מכנסיו. לדעת המדינה, לזדורוב היה מניע שהוא עצמו סיפר עליו: יחסם המבזה של ילדי בית הספר כלפיו. על מכנסיה של ראדה נמצאו סימנים בדם הכוללים טביעות נעליים, ולדברי התביעה מדובר בנעליו של זדורוב.

ההגנה טענה, כי זדורוב לא מסר פרטים מוכמנים, אין ערך לשחזור שביצע בשל סתירות מהותיות בינו לבין אירועים שאין עליהם מחלוקת וכי טביעות הנעליים לא היו של זדורוב אלא של הרוצח האלמוני. ההגנה הצביעה על עקבות נעליים בכתם דם על האסלה בתא בו בוצע הרצח, וטענה שהוא נוצר לכל היותר דקה לאחר הרצח - שגם הוא שייך לרוצח ולא לזדורוב. עוד ציינה ההגנה, כי ראדה נרצחה בסכין בעל להב משונן, בעוד שברשותו של זדורוב היו רק סכינים בעלי להב חלק. על התנהגותו של זדורוב לאחר הרצח אמרה ההגנה, כי מעשיו מלמדים על חפותו, כגון הגעתו לבית הספר למחרת הרצח במטרה ליטול את בגדיו.

את המדינה ייצגו עוה"ד שרון הר-ציון, מיטל חן-רוזנפלד, ויאאם קבלאוי, משה מרציאנו ובנימין משה, ואת זדורוב - עו"ד ירום הלוי.