ראש ה
ממשלה,
בנימין נתניהו, מבהיר בבג"ץ (2.4.23) שבכוונתו להמשיך ולעסוק ברפורמה המשפטית. נתניהו שב ודוחה את חוות דעתה של היועצת המשפטית לממשלה, גלי מיארה, אומר שאינו מצוי ב
ניגוד עניינים בנושא זה, וגם אם היה - הרי שמדובר במצב בו חובתו להתערב גוברת על ניגוד עניינים כלשהו.
הדברים נאמרים בתגובתו של נתניהו לשתי עתירות, המבקשות לנקוט נגדו הליך של בזיון בית המשפט בטענה שהוא מפר את פסק הדין משנת 2020 שאפשר לו להקים ממשלה. באותו פסק דין נאמר כי הסדר ניגוד העניינים - אותו כפה למעשה על נתניהו היועץ המשפטי דאז,
אביחי מנדלבליט - הוא גורם מרכזי לדחיית העתירות שביקשו למנוע מנתניהו את הרכבת הממשלה בשל ההליך הפלילי נגדו. מיארה סבורה, כי משמעות ההסדר - שעודנו חל על נתניהו, כפי שהצהיר פרקליטו - היא שהוא מנוע מלעסוק ברפורמה, שכן יש לה השלכות ישירות על ענייניו המשפטיים.
נתניהו אומר כי "כל אדם בר דעת מבין שבעת של משבר לאומי בעל השלכות פנימיות וחיצוניות למדינת ישראל, ראש הממשלה
מחויב לפעול לטובת העם כדי לנסות להביא להסכמה לאומית רחבה ככל האפשר, למניעת אלימות ולהבטחת החוק והסדר והתפקוד השוטף של המדינה, ביטחונה ויציבותה הכלכלית של המדינה, ושמירה על יחסי החוץ של המדינה". לדברי נתניהו, פסק הדין משנת 2020 לא כלל איסור על עיסוק ברפורמה הנוכחית.
גם אם היה איסור כזה, הוא ממשיך, "הרי שלאור הנסיבות, ברור שקיים לכל הפחות 'כלל הצורך', שהינו חריג לדוקטרינת ניגוד העניינים, המחייב את ראש הממשלה לנהל ולטפל במשבר ולא ניתן למנוע מראש הממשלה לבצע את חובתו בהליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט". לטענת נתניהו, במצב הנוכחי הוא "חייב מתוקף תפקידו לנהל את הנושא ולהיות מעורב בו ואין לכך שמץ של קשר לענייניו האישיים. זו המשמעות של תפקיד ראש הממשלה, וזו המשמעות של בחירת אזרחי מדינת ישראל.
"כל תורת ניגוד העניינים מקורה בראיית ראש הממשלה כנאמן של הציבור. החובה הראשונה של ראש הממשלה, כנאמנו של הציבור, היא למנוע נזקים מדיניים, ביטחוניים, כלכליים וחלילה, משבר פנימי חמור. הדרישה להפרת ליבת חובות האמון של ראש הממשלה מול הציבור בישראל אל מול אינטרסים שוליים, אם בכלל, מהווה, כאמור, הכרעה פרשנית לא נכונה".
עוד טוען נתניהו, כי כאשר הודיע לפני שבועיים שהוא מתחיל לעסוק ברפורמה, עמדה על סדר היום רק הצעת החוק לשינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים. בג"ץ לא אסר עליו בשנת 2020 לעסוק בנושא זה, אלא רק אסר עליו להורות לחברי הוועדה במי לבחור. הוא שב ואומר כי "שופטים שימונו לאחר השינויים בהרכב הוועדה לבחירת שופטים ייכנסו לתוקף לא ישפטו בדיונים הנוגעים למשפטו". עמדתה של מיארה היא הסוטה מפסק הדין והיא אינה רשאית לנקוט עמדה זו, מוסיף נתניהו.
עוד נטען, כי לנתניהו יש חסינות בפני כל פעולה משפטית שביצע במסגרת תפקידו. הוא גם מזכיר, כי צו לפי פקודת בזיון בית המשפט משמעותו מאסר או קנס - ולפי הפסיקה מדובר במוצא אחרון אותו יש להפעיל רק כאשר כשלו כל האמצעים האחרים.
"פגיעה בחופש הביטוי של מיליוני אזרחים"
במקביל הגיב נתניהו במישרין בבג"ץ על עמדתה של מיארה, ולפיה עיסוקו ברפורמה נגוע בניגוד עניינים ובאי-חוקיות. נתניהו שב ומבהיר, כי הוא מקבל על עצמו את הסדר ניגוד העניינים משנת 2020, אך טוען שעמדתה של מיארה מהווה יישום שגוי שלו, ולכן מבקש מבג"ץ לקבוע שאינה מחייבת אותו. יצוין, כי על-פי הפסיקה - עמדת היועץ המשפטי מחייבת את הממשלה ושריה, אלא אם בית המשפט קובע אחרת.
לדברי נתניהו, עמדתה של מיארה פוגעת בחופש הביטוי שלו ולמעשה גם בזה של מיליוני האזרחים שבחרו בו - וזאת בעוד החשש שהיא מעלה הוא ל"ניגוד עניינים תיאורטי ורחוק". לדעתו, אם מוטלות מגבלות כאלו עליו - "מדוע שאותו ניגוד עניינים לא יחול על גורמים אחרים העוסקים ברפורמה ומושפעים ממנה הרבה יותר מאשר ראש הממשלה?.
"לא ניתן למנוע מראש הממשלה להשפיע על היקף הרפורמה ולהתייחס אליה, אף אם נקבל את אותם החששות התאורטיים והרחוקים של היועצת. לא לחינם גורמים נכבדים שאינם תומכים במפלגות הקואליציה, סבורים שיש הכרח במעורבותו של ראש הממשלה והדבר נדרש לדעתנו לפי 'כלל הצורך'". גם כאן אומר נתניהו, כי מיארה מטילה עליו מגבלות שלא קבע בג"ץ בנוגע לוועדה לבחירת שופטים, ואילו בנוגע לרכיבים אחרים ברפורמה - פרשנותה לפסק הדין היא "מרחיבה יתר על המידה, מוקשית, תיאורטית, ספקולטיבית ורחוקה עד מאוד".
עוד אומר נתניהו, כי גם אם ייקבע שקיים ניגוד עניינים - אזי יש להתיר לו "להתבטא באמירות כלליות הנוגעות לקצב התקדמות הרפורמה; הצורך בהגעה או אי-הגעה להידברות או להסכמה רחבה והתייחסות עקרונית להצעות בנוגע לרפורמה שהועלו על-ידי אחרים". הוא גם מציע שבמקרה כזה ייקבע ששר נוסף יעסוק עימו ברפורמה, ושהשופטים שייבחרו בידי הממשלה הנוכחית לא יעסקו במישרין או בעקיפין בתיקו הפלילי. התגובות הוגשה באמצעות עוה"ד
מיכאל ראבילו, רועי שכטר ואופק ברוק.
