אפשר אולי להזמין אותה בכל מסעדה 'איטלקית' בעולם אך קיימת רק פיצה נפוליטנית אמיתית אחת.
איטליה פרסמה שורה של תקנות שצריכות לחול על פיצה על-מנת שתוכל להיקרא פיצה נפוליטנית. המטרה: להגן על הפיצה הנפוליטנית המקורית המסורתית.
הצעת החוק החדשה כוללת מדריך, בו מפורט צעד אחר צעד, תהליך ההכנה של הפיצה המושלמת.
התקנון מפרט את צורת הפיצה, עוביה, הציפוי העליון ואפילו הדרך בה צריכים למזוג את שמן הזית מעל.
"הכנת פיצה היא אמנות, אתה צריך תשוקה כדי להכין פיצה", אמר אלפרדו פוליארו, מאיגוד הפיצה המסורתי של האיחוד האירופי ל-BBC News Online. "כל העניין הוא בבצק ובשיטה שהתפתחה במשך מאות שנים", הוסיף.
בצק הפיצה, שצריך להיות רך, גמיש ולא דביק, חייב "לשכב בתנור" לפחות 6 שעות, מגדירות התקנות. את הבצק יש ללוש ולעצב בצורה עגולה בידיים. "לישה של הבצק בכלים מכניים אינה מותרת", מזהירות התקנות.
רישום התקנות נעשה על-ידי שר החקלאות ומומחים מקצועיים של פיצה נפוליטנית, והן הודפסו בעיתון הרשמי Gazzetta, פרסום שבדרך כלל שמור לנושאים פיננסיים או משפטיים.
אך באיטליה מדובר בעניין רציני: הצעת החוק קובעת כי הפיצה חייבת להיות בקוטר שאינו עולה על 35 ס"מ ולא דקה יותר משליש הסנטימטר, כשבמרכזה היא יכולה להגיע עד לעובי של 2 ס"מ.
שמונה מאמרים ו-6 מאמרי משנה יהוו את "התנ"ך" של מכיני הפיצה בנאפולי, שם "נולדה" הפיצה לפני יותר מ-300 שנה. לדברי האיטלקים, קיימים רק שלושה סוגי פיצה נפוליטנית.
הראשונה היא מרינרה עם שום ואורגנו. השנייה, מרגריטה, חייבת להעשות עם בזיליקום, עגבניות וגבינה מהרי האפנין ולבסוף, השלישית, ה"אקסטרה מרגריטה" שחייבת לכלול מוצרלה של באפלו מאזור קמפניה.
את הפיצה הנפוליטנית האמיתית חייבים לאפות בתנור המחומם על-ידי עצים. המוצר הסופי חייב להיות רך, גמיש ופשוט לחיתוך.
במידה והחוק יאושר, הפיצריות יוכלו להציג לראווה את התווית היוקרתית המבטיחה כי מדובר בפיצה המסורתית האמיתית.
