"זה היה רוע מוחלט"

• נאומו של הנשיא ג'ו ביידן על המלחמה בין ישראל לחמאס (10.10.23) היה אחד האוהדים ביותר של נשיא אמריקני כלשהו כלפי ישראל. למרות שבממשלה ובקואליציה הנוכחיות – כמו גם במשפחת נתניהו – היו מי שתקפו אותו בחריפות ואף בגסות בחודשים האחרונים, ביידן הוכיח בצורה המשכנעת והברורה ביותר שהוא ידיד אמיתי של ישראל. כפי שמוסבר בהמשך, הוא נתן שני צ'קים כמעט פתוחים: הבטחה לסיוע צבאי וגיבוי לתגובה הישראלית נגד חמאס.
  
  שפת הגוף של ביידן והטון של קולו היה לא פחות חשובים מאשר התוכן. ניכר בבירור, שהוא מזועזע ונגעל עד עמקי נשמתו מן הזוועות שביצעו אנשי חמאס ואשר לא כולן כבר נחשפו. מבחינת מאזיניו האמריקניים, המילה החשובה ביותר בנאום הייתה "דאעש": חמאס הוא כמו דאעש, ולכן גם המטרה צריכה להיות זהה – להשמיד אותו.

אתם יודעים, יש רגעים בחיים – ואני מתכוון לזה פשוטו כמשמעו – בהם רוע מזוקק וברור מתגלה בעולם הזה. תושבי ישראל חיו רגע כזה בסוף השבוע האחרון מהידיים העקובות בדם של ארגון הטרור חמאס – קבוצה שמטרת קיומה המוצהרת היא להרוג יהודים.

זה היה מעשה של רוע מוחלט. למעלה מ-1,000 אזרחים נשחטו – לא סתם נהרגו, נשחטו – בישראל. ביניהם מצויים לפחות 14 אזרחים אמריקנים הרוגים. הורים נשחטו כאשר ניסו לגונן בגופם על ילדיהם. דיווחים הופכי-בטן על תינוקות שהומתו. משפחות שלמות נטבחו. צעירים נטבחו כאשר השתתפו בפסטיבל של חגיגת שלום – חגיגת שלום. נשים נאנסו, הותקפו, הוצעדו כמו שלל ניצחון. משפחות הסתתרו בפחד במשך שעות על שעות, מנסות ביאוש לשמור על ילדיהן בשקט כדי שלא ימשכו תשומת לב.

אלפים נפצעו, נותרו בחיים אך נושאים בקרבם את חורי הכדורים ופצעי הרסיסים ואת הזיכרון של מה שעבר עליהם. כולכם יודעים שהטראומות הללו אינן עוברות. יש עדיין משפחות כה רבות המחכות לשמוע על גורל יקיריהן, ואינן יודעות האם הם חיים או מתים או בני ערובה. עוללים בזרועות אמותיהם, סבים בכסאות גלגלים, ניצולי שואה נלקחו כבני ערובה – בני ערובה שכעת חמאס מאיים להוציא להורג תוך הפרה של כל מוסר אנושי קיים. זה מעורר בחילה. האכזריות של חמאס – צמאון הדמים הזה – מעלה על הדעת את המעשים הגרועים ביותר של דאעש.

כאן ביידן מבהיר לציבור האמריקני משוואה שהוא מכיר ומבין: מדובר בארגון טרור מן הסוג הגרוע ביותר, כזה שיש לרדוף עד חיסולו המוחלט. במידה רבה, זהו המשפט החשוב ביותר בנאום, שכן הוא מתווה דרך ברורה להמשך, כולל מול דעת הקהל האמריקנית.

זה טרור. אבל למרבה הצער, זה אינו חדש מבחינת העם היהודי. המתקפה הזאת העלתה על פני השטח זכרונות וצלקות כואבים שנותרו מאלף שנים של אנטישמיות ורצח עם של העם היהודי.

ביידן עושה כאן עוד השוואה נכונה ורבת חשיבות: לא מדובר במאבק פוליטי אלא באנטישמיות דומה לזו שהובילה לשואה.

לכן, ברגע הזה, אנחנו חייבים להיות ברורים ביותר: אנחנו ניצבים לצידה של ישראל. אנחנו ניצבים לצידה של ישראל. ואנחנו נבטיח שלישראל יהיה מה שדרוש לה כדי לטפל באזרחיה, להגן על עצמה ולהגיב על המתקפה הזאת.

זהו כמעט צ'ק פתוח לישראל – הן לצורך טיפול בנפגעי המתקפה, הן להגנה עצמית בהמשך המערכה והן נשק התקפי כדי לחסל את חמאס.

אין הצדקה לטרור. אין שום תירוץ. חמאס אינו פועל למען זכותו של העם הפלשתיני לכבוד והגדרה עצמית. מטרתו המוצהרת היא לחסל את מדינת ישראל ולרצוח את העם היהודי. הם משתמשים באזרחים פלשתינים כמגנים אנושיים. חמאס אינו מציע דבר פרט לטרור ושפיכות דמים, ולא אכפת לו מי ישלם את המחיר.

ביידן שב ועושה אבחנה נכונה וחשובה ביותר: בעוד אש"ף מנהל מאבק מדיני להקמת מדינה פלשתינית (אם כי לעיתים באמצעי טרור), חמאס מנהל מאבק דתי להשמדת המדינה היהודית, ובמאבקים כאלו אין פשרות.

אובדן חייהם של חפים מפשע הוא קורע לה. כמו לכל אומה בעולם, לישראל יש הזכות – למעשה יש לה החובה – להגיב על מתקפות מרושעות אלה. כרגע סיימתי את שיחת הטלפון השלישית עם ראש הממשלה נתניהו. אמרתי לו, שאם ארה"ב הייתה עוברת את מה שישראל עוברת, התגובה שלנו הייתה סוחפת, החלטית ומוחצת. דיברנו גם על כל שדמוקרטיות כמו ישראל וארה"ב חזקות יותר ובטוחות יותר כאשר הן פועלות במסגרת שלטון החוק. טרוריסטים פוגעים בכוונה באזרחים, הורגים אותם. אנחנו מכבדים את חוקי המלחמה. יש לזה משהו. יש הבדל.

גם זה כמעט צ'ק פתוח, למעט הסתייגות ברורה: יש לפעול במסגרת החוק הבינלאומי, משום שזה מה שמבדיל בין מדינה דמוקרטית לבין ארגון טרור. במסגרת זו, ישראל יכולה להגיב כרצונה ולחשוב מה ארה"ב הייתה עושה. תזכורת: אחרי 9/11 ארה"ב יצאה למלחמה בהיקף מלא באפגניסטן.

היום, אמריקנים ברחבי המדינה מתפללים למען כל המשפחות שנקרעו לגזרים. רבים מאיתנו יודעים מה ההרגשה. זה מותיר חוק שחור בחזה כאשר אתה מאבד משפחה, מרגיש כאילו הכל נשאב ממך. הכעס, הכעס, תחושת חוסר האונים.

ביידן מדבר כאן מנסיונו האישי, גם אם בנסיבות שונות לחלוטין: אשתו הראשונה ובתם התינוקת נהרגו בתאונת דרכים ב-1972, ואחד מבניו נפטר מסרטן ב-2016.

לזה הכוונה כאשר מדברים על "טרגדיה אנושית" – מעשה זוועה בקנה מידה נורא. אבל אנחנו ממשיכים להיות מאוחדים, תומכים בתושבי ישראל הסובלים אובדן בל-יתואר וניצבים נגד השנאה והאלימות של הטרור.

הצוות שלי קיים קשר הדוק עם שותפינו הישראלים ועם שותפינו באזור ובעולם מהרגע בו החל המשבר הזה. אנחנו מזרימים סיוע צבאי נוסף, כולל תחמושת ומשגרים להחלפת כיפת ברזל. אנחנו נוודא שלא יאזלו לישראל נכסים חיוניים אלו להגנה על עריה ואזרחיה.

הממשל שלי התייעץ בצורה הדוקה עם הקונגרס לאורך המשבר הזה. וכאשר הקונגרס יחזור, נבקש מהם לנקוט בפעולה דחופה כדי לממן את צורכי הביטחון הלאומי של שותפינו החיוניים. לא מדובר על מפלגה או פוליטיקה. מדובר בבטחונו של עולמנו, בבטחונה של ארה"ב.

ביידן מתכוון לשיתוקו של בית הנבחרים בשל העדר יו"ר; בחירתו מצויה בידי הסיעה הרפובליקנית המפולגת. יש לשים לב ללשון הרבים בה השתמש: ייתכן שארה"ב תבקש לחזק גורמים נוספים, כגון מצרים.

אנו יודעים כעת שיש אזרחים אמריקנים בין אלו המוחזקים בידי חמאס. הוריתי לצוות שלי לחלוק מודיעין ולהעסיק מומחים לרוחב הממשל האמריקני כדי להתייעץ ולייעץ עם עמיתינו הישראלים במאמצים לשחרור בני הערובה, משום שבתור נשיא – אין לי משימה חשובה יותר מאשר בטחונם של אמריקנים המוחזקים כבני ערובה ברחבי העולם.

ארה"ב תהיה שותפה למאמץ לשחרור בני הערובה, וזוהי נקודה חשובה מבחינת ישראל בשל יכולותיהם של האמריקנים. ביידן גם רומז פה לביקורת שהוטחה בו, בשל העסקה בה הפשירה ארה"ב 6 מיליארד דולר תמורת שחרור חמישה בני ערובה שהחזיקה אירן. מתנגדיו טוענים, שהכסף אִפשר לאירן לממן פעולות טרור ואולי אפילו את חמאס.

ארה"ב גם הגבירה את כוחה הצבאי באזור כדי לחזק את ההרתעה שלנו. משרד ההגנה העביר את קבוצת נושאת המטוסים ג'רלד פורד למזרח הים התיכון ותגבר את נוכחות מטוסי הקרב שלנו. ואנחנו ערוכים להזיז כלים נוספים אם יהיה צורך. תרשו לי לומר שוב – לכל מדינה, לכל ארגון, לכל מי שחושב לנצל לטובתו של המצב הזה. יש לי מילה אחת: לא. לא. ליבנו שבור אך נחישותנו ברורה.

זהו איתות ברור ביותר לחיזבאללה, אירן וסוריה: אם תיפתח חזית שנייה בצפון, ובוודאי אם שתי המדינות ינסו להתערב, הם ימצאו מולם את ארה"ב. האמריקנים מתגברים את יכולתם ההתקפית, לא את כלי איסוף המודיעין, והמשמעות ברורה.

אתמול שוחחתי גם עם מנהיגי צרפת, גרמניה, איטליה ובריטניה כדי לדון עם בני בריתנו האירופים על ההתפתחויות האחרונות ולתאם את תגובתנו המאוחדת. הדבר בא לאחר ימים של מגע רצוף עם שותפינו ברחבי האיזור.

אנחנו נוקטים צעדים גם בבית. בערים ברחבי ארה"ב, המשטרות המקומיות הגבירו את האבטחה סביב מרכזים של חיים יהודיים. המשרד לביטחון פנים והבולשת הפדרלית משתפים פעולה בצורה הדוקה עם גורמי אכיפת החוק המדינתיים והמקומיים ועם שותפינו בקהילה היהודית, כדי לזהות ולסכל כל איום מקומי העלול לצוץ בזיקה למתקפות מעוררות החלחלה הללו.

זהו רגע בו על ארה"ב להתאחד, להשתתף בצערם של המתאבלים. שיהיה ברור: אין מקום לשנאה בארה"ב – לא נגד יהודים, לא נגד מוסלמים, לא נגד איש. אנחנו דוחים טרור. אנחנו מגנים את הרוע חסר האבחנה, כפי שעשינו תמיד. אלו הם ערכיה של ארה"ב.

אתם יודעים, לפני למעלה מ-50 שנה – חשבתי על זה הבוקר, כאשר דיברתי עם שר החוץ וסגנית הנשיא במשרדי – כסנאטור צעיר וטרי, ביקרתי בפעם הראשונה בישראל. הייתה לי פגישה ארוכה עם גולדה מאיר במשרדה, ממש לפני מלחמת יום כיפור. אני משער שהיא יכלה לראות את הדאגה על פני, כאשר תיארה את מה שהם עומדים בפניו.

יצאנו מהמשרד שלה, לסוג של מסדרון, כדי להצטלם. היא הסתכלה עלי ואמרה לפתע: "רוצה להצטלם?" אז קמתי והלכתי בעקבותיה. עמדתי שם בדממה והסתכלתי על התקשורת. אני משער שהיא הבינה שאני מודאג. היא רכנה ולחשה לי: "אל תדאג, הסנאטור ביידן. יש לנו נשק סודי כאן בישראל" – אני מבטיח לכם שזה מה שהיא אמרה – "אין לנו מקום אחר ללכת אליו. אין לנו מקום אחר ללכת אליו".

במשך 75 שנה ניצבה ישראל בתור הערובה המוחלטת לבטחונו של העם היהודי ברחבי העולם, כך שזוועות העבר לעולם לא יישנו. ושלא יהיה ספק: ארה"ב מגבה את ישראל. נבטיח שמדינת ישראל היהודית והדמוקרטית תוכל להגן על עצמה היום, מחר, כמו שעשינו תמיד. פשוט מאוד. מעשי הזוועה הללו היו מחליאים. אנחנו לצידה של ישראל. אל תטעו.