שני השופטים הבכירים ביותר בבית המשפט העליון - ממלא-מקום הנשיא,
עוזי פוגלמן, ומי שיהיה ממלא המקום מחודש אוקטובר (אם לא ימונה לנשיא),
יצחק עמית - אומרים שבג"ץ עשוי להתערב בחוק ההסדרים בשל הליקויים הבסיסיים הכרוכים בו. זאת, לאחר שורה של אזהרות דומות לאורך השנים, בהן החוק רק התארך וכולל עשרות נושאים, והוא אף מוצמד לתקציבים הדו-שנתיים.
פוגלמן חוזר על הפסיקה הקודמת הרבה, לפיה "חוק ההסדרים משתרע על מגוון רחב מאוד של תחומים ונושאים שונים, ואינו מתמקד בנושא מרכזי אחד; בנוסף לאמור, סד הזמנים שנקבע לדיון בו צפוף ומזורז, וזאת בהתאם ללוח הזמנים הנתון לאישור חוק התקציב. שילובם של מאפיינים אלה - ההיקף הנרחב של הנושאים שנכללים בחוק, יחד עם לוח הזמנים הדוחק - מקשה מאוד על קיומו של דיון מעמיק בהצעת החוק, והוא אף פוגע ביכולתם של חברי הכנסת לגבש דעה מבוססת לגבי הנושאים שנכללים בה.
"בשורה ארוכה של מקרים הביע בית משפט זה ביקורת על השימוש שנעשה בחוק ההסדרים, נוכח הפגיעה הקשה שכרוכה בשימוש במנגנון חקיקתי זה בהליך הדמוקרטי התקין ובעקרון הפרדת הרשויות. זאת, בפרט כאשר מדובר על קידומם של חוקים שנעדרים זיקה ממשית לתקציב המדינה או כאשר מדובר ברפורמות שמצויות במחלוקת ציבורית נוקבת, והמנגנון של חוק ההסדרים משמש כאמצעי להתגבר על מכשולים פרלמנטריים להעברתן". עם זאת, בג"ץ נמנע מלפסול את חוק ההסדרים או חלקים ממנו, בשל הריסון הניכר בו הוא פועל כאשר מדובר בחקיקה ראשית.
בקשה חריגה של הכנסת
בעתירה הנוכחית, הכנסת עצמה עמדה על הבעייתיות שבחוק ההסדרים, כאשר המצב שנוצר - במיוחד בשל התקציב הדו-שנתי המחייב חקיקה מרובה בזמן קצר - "פוגע באיכות החקיקה, במעמדה של הכנסת, בעיקרון ההשתתפות של חברי הכנסת ובאינטרס הציבורי". היועצת המשפטית של הכנסת, שגית אפיק, ביקשה מהיועץ המשפטי הקודם,
אביחי מנדלבליט, ומהיועצת הנוכחית, גלי מיארה, לקבוע כללים לגיבושו של חוק ההסדרים - כשם שקיימים כללים המסדירים את כל עבודת החקיקה הממשלתית. הפנייה לא נענתה והכנסת ביקשה בצורה חריגה שבג"ץ יקבע הנחיות מחייבות לגבי מה ש
אין לכלול בחוק ההסדרים.
בג"ץ דחה בקשה זו, אך פוגלמן מדגיש: "מצב הדברים הקיים, עשוי להקרין על מידת הריסון שבית משפט זה נוקט במסגרת ביקורת שיפוטית על הליך חקיקתו של חוק שנחקק במסגרת חוק ההסדרים". הוא מזכיר את העובדה שהממשלה שולטת למעשה גם בכנסת (כפי שצוין בהרחבה בפסק הדין בנוגע לעילת הסבירות), דבר הבא לידי ביטוי בחוק ההסדרים "אשר 'דוחק' את הכנסת מתפקידה כגוף מחוקק. במצב דברים זה, ניתן להניח כי גם העדרה של הסדרה ייעודית של נושא זה בתקנון הכנסת אינה מקרית, אלא תוצאה של שליטת הממשלה בהליכי החקיקה: המצב הקיים, שבו התקנון נעדר מגבלות ייעודיות לחוק ההסדרים, משרת את הממשלה ומהווה כלי יעיל ומהיר להבטחת יעדיה, בהשוואה לחקיקה רגילה.
"נוכח תפקידו של בית המשפט בשמירה על מארג האיזונים והבלמים בין רשויות השלטון, מתחדדת השאלה אם במקרה מובהק שבו נעשה שימוש בחוק ההסדרים לקידום חקיקה בנושא שנעדר כל זיקה לתקציב המדינה, וכאשר מדובר בסוגיה מורכבת אשר מצויה במחלוקת ציבורית נוקבת, יהא עלינו לאמץ אמת מידה מקלה יותר לביקורת שיפוטית". פוגלמן אינו עונה על שאלה זו, אך הרמז ברור; עמית הסכים עימו.
נדחתה עתירת מאות גמלאי צה"ל
השופט
דוד מינץ, שכתב את חוות הדעת העיקרית ודחה את העתירה בהסכמתם של פוגלמן ועמית, חוזר על עמדתו העקרונית - אותה הביע בפסק הדין הסבירות ובפסיקות אחרות - ולפיה אין לבית המשפט סמכות כלשהי להתערב בחקיקה ראשית. את דחיית בקשתה של אפיק לקבוע מה אסור לכלול בחוק ההסדרים, הוא מנמק כך "בית משפט זה אינו צריך לקבוע הנחיות עבור פעילות הכנסת, ודאי לא לגבי הליכי חקיקה. בית משפט זה היה נכון להכיר באפשרות של התערבות שיפוטית בהליך החקיקה רק במקרים החריגים והקיצוניים שבהם נמצא כי התקיים פגם היורד לשורש ההליך, הפוגע בערכים המהותיים של המשטר החוקתי. אף נקבע כי יישומו של כלל זה, צריך להיעשות באחריות רבה, מתוך זהירות, ריסון ואיפוק מירביים ומתוך נקודת מוצא של כבוד רב למעמדה של הכנסת כבית המחוקקים".
את העתירה הגישו 346 גמלאי צה"ל בדירוג המחקר הביטחוני, נגד אחד מסעיפי חוק ההסדרים לשנת 2023. שורש המחלוקת היה בחקיקה משנת 2012, לפיה הגמלאות של משרתי קבע בצה"ל יוצמדו למדד ולא לשכר של המשרתים בפועל כפי שהיה עד אז. באותה שנה הורה בית הדין הארצי לעבודה לעדכן את תוספות השכר של עובדי המחקר בשירות הביטחוני, כתוצאה מכך ניתנה תוספת למשרתי הקבע בצה"ל הצמודים אליהם - והגמלאים דרשו להתחשב בה בחישוב התשלום שהם מקבלים.
לאחר שדרישתם נדחתה, הגישו העותרים ערעור לוועדת הערעור לפי חוק שירות הקבע, וזו קבעה שהצדק איתם והחוק מחייב לשלם להם את התוספת. בעוד ערעורה של המדינה על החלטה זו תלוי ועומד בפני בית המשפט המחוזי, הועבר בחוק ההסדרים תיקון שמנע את תשלום התוספת. הגמלאים עתרו נגד התיקון, אך כאמור בג"ץ דחה את העתירה. מינץ קובע, כי הליכי החקיקה היו תקינים, וכי גם לשיטת הסבורים שבג"ץ יכול לפסול חקיקה ראשית - ודאי שזה איננו המקרה המתאים, שכן העותרים לא הוכיחו שהחקיקה פגעה בזכות חוקתית כלשהי שלהם.
את העותרים ייצגו עוה"ד אסף פריאל, נדב פיינמן, אלירן
סטריכמן והדס שגיא; את הכנסת ייצג עו"ד יצחק ברט; ואת המדינה - עוה"ד
ענת גולדשטיין ושוש שמואלי.
