יצירתה של אלה מילך-שריף, "ואולי השמים ריקים", המבוססת על יומנו של אביה ד"ר ברוך מילך שנכתב בתקופת השואה, תבוצע בביצוע ראשון בשפה האנגלית בארה"ב בפסטיבל צ'אטאקווה שבמדינת ניו-יורק על-ידי תזמורת הפסטיבל בניצוחו של המנצח הישראלי אורי סגל, המנהל האמנותי של הפסטיבל. הקונצרט יתקיים ב-15 ביולי 2004 בביצוע הסולנים: ג'נין האולי-מצו סופרן ומרטי מרקלי, קריין.
פסטיבל צ'אטאקווה הינו הפסטיבל הוותיק ביותר בארה"ב, חוגג השנה 130 להווסדו. הקונצרט יתקיים באמפיתאטרון המקורה הידוע באקוסטיקה יוצאת דופן, והוא בעל 6,000 מושבים.
"ביום שישי האחד בספטמבר 1939 החל הסוף של חיי האמיתיים", כך כתב ברוך מילך ביומנו בעת שבתו במחבוא לאחר שאבד את אשתו, את בנו הפעוט ואת אמונתו. יומן זה, הנפרס על גבי אלפי עמודים, פיסות נייר ופתקים הפך לצוואתו של ד"ר מילך, רופא יהודי מגליציה ואבין של המלחינה והזמרת אלה מילך - שריף ואחותה מבקרת וחוקרת התיאטרון ד"ר שוש אביגל ז"ל.
עם עלייתו לארץ עם אשתו השניה לוסיה ניסה ד"ר מילך להחזיר לרשותו את היומן אותו מסר למשמרת לידי הוועדה ההיסטורית בוורשה, אך ללא הצלחה.
בערוב ימיו החליט לשחזר את היומן, הוא הלך לעולמו מבלי שהספיק להשלים את ספרו-צוואתו. בנותיו השיגו תדפיס של היומן המקורי.
ב-1999 יצא הספר "ואולי השמים ריקים" בהוצאת "יד ושם" ו"ידיעות אחרונות", לספר נוסף מבוא שנכתב על-ידי שוש אביגל.
היצירה מוקדשת לשוש אביגל ז"ל שערכה את הספר ויחד עם אחותה ערכה את הטקסט ליצירה.
מן הביקורת
"מבקר מוסיקה זה אדם המצפה לנסף אמר ג'ורג' ברנרד שאו. הפעם אכן התרחש נס. אלה שריף מגישה את יצירתה "ואולי השמים ריקים"... איזו הפתעה מרגשת... שריף לא מתבכיינת, לא זועקת לכן זה חזק...";
"אין בכוחה של אף אמנות בעולם לבטא את מוראות השואה, אמר הפילוסוף ישעיהו ברלין, חבל שהוא לא שמע את היצירה המצמררת הזו", ד"ר חנוך רון ידיעות אחרונות;
"המוסיקה כתובה בכנות רבה ובבהירות, מעלה צלילים מאוב, וכמו בשירי שוברט משמשת נדבך סביבתי, מהותי ופרשני כאחד. השמיים של שריף כלל לא ריקים. הם מלאים..."אורה בינור מעריב;
"...אשר לקנטטה עצמה, רושמה הוא מעל ומעבר לציפיות. שריף השכילה להציב, כהצהרתה, מוסיקה שכל ענינה הוא עבודת המילים, חיזוקן, עיטורן, הדגשתן, ללא תוספת פאתוס. מצמרר ממש....", חגי חיטרון הארץ.
