אלי פימשטיין יבלה את שארית ימיו במאסר עולם בגין הרצח הנוראי של בתו הפעוטה הודייה. כך פסק היום (15.7.04) ביהמ"ש המחוזי בירושלים, בהרכב השופטים יעקב צבן (אב"ד), צבי זילברטל ומשה דרורי. פרשת רציחתה של הפעוטה זיעזעה כזכור את המדינה באופן חסר תקדים.

רקע

כזכור, לפני למעלה משנה וחצי התלונן פימשטיין ביום 7.12.02, כי בתו הפעוטה הודייה ששהתה אצלו בביקור, נעלמה מביתו בבוקרו של יום שבת ומאז לא נראו עקבותיה. בעקבות תלונתו הקפיצה המשטרה מאות שוטרים בניסיון לאתר את הפעוטה אלפי מתנדבים נרתמו לעזור בחיפושים ואמצעי התקשורת התגייסו אף הם למטרה.

מקץ מספר ימים התברר למשטרה בעקבות מידע מודיעיני, כי האיש שהעלים את הפעוטה היה לא אחר מאשר אביה שלה, לחרדתה של אומה שלמה. פימשטיין שיחזר אז בדם קר מקפיא כיצד הטביע את בתו הפעוטה מתחת לזרם המים באמבטיה, עד אשר נחנקה ומתה ולאחר מכן כיצד קבר אותה בחורשה, וזאת לחרדתה ולזעזועה של אומה שלמה.

המשפט

פימשטיין אשר הודה כאמור בעובדות כתב האישום, טען במהלך משפטו באמצעות עורך דינו, אמיר דהאן, מן הסניגוריה הציבורית, להעדר אחריות פלילית, בגין אי שפיות זמנית שנבעה מכך: "שהנאשם היה תחת השפעת גורם מסמם ועקב כך היה חסר יכולת של ממש בשעת המעשים להבין נכונה את הפסול במעשהו ולהמנע מעשיית המעשה".

זאת ועוד, טען פימשטיין, כי בתקופה הרלוונטית טופל ע"י רופא פסיכיאטר, ובמהלך הטיפול קיבל תרופה פסיכיאטרית אנטי דיכאונית אשר היו לה תופעות לוואי נדירות המתועדות בספרות הרפואית והמשפטית, ובהן תופעות של מחשבות רצחניות העלולות להסתיים באלימות קשה ובלתי נשלטת. פימשטיין טען כי נטילת התרופה פעלה בדומה לפעולת אלכוהול, "אם כי בצורה מתוחכמת יותר, באופן המאפשר מצד אחד תכנון וקיום פעולות מורכבות, ומצד שני מסיר את העכבות מפני פעולות רצחניות".

שורה ארוכה של מומחים ופסיכיאטרים העידה בפני ביהמ"ש בניסיון להתמודד עם נימוק זה, ובסופו של דבר הכריע ביהמ"ש כי אינו מקבל את טענתו של פימשטיין, וכי "אין לפנינו אדם שהונע בהשפעת חומר כימי עד שלא היה יכול להימנע מעשיית המעשה. לפנינו אדם המונע בכוח מחשבותיו המעוותות, המגיע למסקנות שמבחינתו הן רציונאליות, משנה דרכי פעולה, מתכנן היטב את המעשה ופועל בקור רוח מזוויע לאחר ביצוע הרצח ועד לגילוי הגופה. הנאשם הוא זה שבחר ברצח כפתרון למצוקותיו-שלו. יתכן שהתרופה שנטל ושחילצה אותו ממצב הדיכאון אפשרה לו לאזור כוחות לבצע את המעשה, אך לא נותר בלבי ספק שהתרופה לא גרמה לו לאבד את יכולת הבחירה", כתב השופט זילברטל בהכרעת דינו.

זילברטל מוסיף וקובע כי אילו היה מוכח שהתרופה גרמה לנאשם להתפרצות מחלת נפש ניתן היה, במקרה המתאים, לייחס את מעשיו לנטילת התרופה אלא שאז יתכן שלא היה צורך בכך וניתן היה להסתמך ישירות על הסייג של אי שפיות הקבוע בסעיף 34ח לחוק העונשין.

"משאין לפנינו מצב של מחלת נפש, נותרה רק האפשרות שהחומר הכימי הוא שגרם לנאשם לחוסר יכולת הבחירה. ראינו שתוצאה זו אינה נתמכת בחומר הראיות, וזאת מעבר לשאלה האם חומר כימי, כשלעצמו, הגורם, למשל, להגברת האלימות ולהעדר עכבות, מסוגל לפעול בדרך זו רק על גיזרה מסוימת ולהותיר את האדם שהוא נוהג כרגיל במגזרים אחרים של חייו. ראינו, כי מחלת נפש יכולה להביא לתוצאה שכזו, אך בענייננו אין מדובר בחולה נפש", סיכם זילברטל.

על יסוד כל האמור פסק ביהמ"ש, כי יש להרשיע את פימשטיין בעבירת רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, "ולקבוע כי אין מקום לגזור עליו "עונש מופחת".

ארגון זק"א ממתין לחצי מיליון ש"ח שחייב לו אלי פימשטיין

ארגון זק"א, אשר מתנדביו הובילו את החיפושים אחר הודיה הקטנה בכל תקופת היעדרותה ועד שנמצאה גופתה, ממתין עדיין לכספים שפסק לו ביה"מ מאלי פימשטיין. כזכור, שופטת בית משפט השלום בירושלים, בלהה כהנא, חייבה בפסק דין את פימשטיין לשלם לארגון זק"א סך של 500 אלף ש"ח על הנזקים שנגרמו לארגון במבצע החיפושים רחב ההיקף.

ארגון זק"א, בהתייעצות עם המשפחה, אימץ את הרעיון להקים בכסף מפעל חיים להנצחת זכרה של הודיה [ראו קישור].