אנשים בשנות החמישים והשישים לחייהם המתעמלים באופן קבוע, נמצאים בסיכון נמוך בכ-35% למות במהלך שמונה שנים מאשר אנשים שאינם פעילים באותה קבוצת גיל, כך עולה ממחקר שנעשה באוניברסיטת מישיגן.
היתרון נמצא אף גדול יותר בין אנשים פעילים הנמצאים בסיכון ללקות בליבם. אלו גילו נטייה נמוכה ב-45% למות בתוך שמונה שנים מאשר אנשים לא פעילים בעלי סיכון דומה.
הירידה בסיכון למוות אינה מוגבלת לאלו שעוסקים בפעילות נמרצת. הירידה נמצאה גם בקרב אנשים שעסקו בפעילות מתונה כמו הליכה, גינון או ריקוד מספר פעמים בשבוע.
החוקרים בחנו נתונים של 9,611 אנשים מבוגרים. הממצאים הופיעו בגליון נובמבר של "רפואה ומדע בספורט ובהתעמלות".
מחקרים אחרים שנעשו בקבוצות קטנות יותר או פחות ייצוגיות, הראו כבר את היתרונות לטווח הארוך של התעמלות, ואף התעמלות קלה, אך מחקר זה מאפשר לראשונה להתבונן גם בקבוצות אוכלוסיה שונות וברמות שונות של סיכון קרדיו-וסקולרי ולראות מי למעשה זכה ב"מכת המחץ" הגדולה ביותר של ההתעמלות.
לדברי החוקרים, הם גילו כי בכל סוגי קבוצות הסיכון למחלות קרדיו-וסקולריות, כל אחד זכה ליתרון מפעילות קבועה, אך היתרון הגדול והמוחלט ביותר, והירידה הגדולה ביותר בסיכון למוות היתה בקרב אלו שנמצאו בסיכון גבוה למחלות לב.
תוצאות המחקר מציעות, כי המאמצים לעודד אנשים בגיל העמידה לפעילות גופנית צריכים להתמקד גם באלו שהם בעלי הסטוריה של התקפי לב ושבץ או בעלי גורמי סיכון למחלות קרדיו-וסקולריות.
