מרבית הצעירים הדרוזים טוענים לקיפוח מתמשך בצה"ל, בבחירת התפקיד הצבאי ובתנאי התעסוקה לאחר מכן. לטעתנם, הקיפוח מתחיל עוד קודם בתחום השקעות המדינה במערכת החינוך הדרוזית.
נתונים אלה ונוספים עולים ממחקר שערכה סטודנטית דרוזית, חסון אזדהר, במסגרת לימודיה לתואר שני בשלוחת אוניברסיטת דרבי.
המחקר התבסס על ראיונות עם 160 תלמידים לפני גיוס בשני תיכונים בצפון, חיילים בשירות סדיר, אנשי דת, חיילים משוחררים ואנשי קבע וקצינים.
הצבא כמקור לפרנסה היה אחד מהאלמנטים המרכזיים שהציגו מרבית הנחקרים. צה"ל תורם תרומה גדולה בפן התעסוקתי ומשמש כפתח אל עולמות תעסוקתיים נוספים. החברה הדרוזית שהייתה במהותה, עד לקום המדינה, חבה חקלאית, שינתה כיוון והפכה לחברה עם חיילים וקצינים רבים, דבר שתרם גם לפיתוח עסקים ולקיטון בהגדרה של חברה חקלאית.
על-פי תחושת מרבית בני העדה, צה"ל אינו מבקש השכלה מלאה בשירות סדיר, דבר שגורם לחלק מהחיילים תחושה של אי ניצול כישוריהם כראוי. הדרוזים מציינים כי בנות, שכידוע לא חייבות בשירות צבאי, לומדות באקדמיה ופותחות פער בהשכלה לעומת הבנים. מהמחקר עולה עוד, כי לאור הקיצוצים במשק ובצה"ל נותרו חיילים רבים ללא עבודה וללא השכלה, לאחר פרישתם.
כשלון מערכת החינוך במגזר הדרוזי ופרשת החייל מדחת יוסוף ז"ל, יצרו אף הם התמרמרות ותחושות קשות בעדה. האמונה באי הפקרת פצוע נפגעה, וגרמה לתופעת סרבנות (אכפ"ת) לשרת בקרב מיעוט מבני העדה לפרק זמן מסוים.
בשנת העבודה 2003 פרשו 36 מבני העדה (20 קצינים ו-16 נגדים) מצה"ל ומתוכם התחילו לעבוד כ-15 פורשים. זהו גידול של 33% לעומת שנת העבודה 2002. מתחילת שנת 2004 ועד לחודש מאי, פרשו 25 ומתוכם החלו לעבוד 13. מחלקת הפרישה העניקה מעטפת פרישה ייחודית לבני העדה הדרוזית הכוללת: הארכת טיפול בפורשים עד שלוש שנים מיום השחרור, מימון מלא של הכשרות באוריינטציה תעסוקתית, קורסי אנגלית, קורס להקמת עסק קטן ועוד.
בתגובה נמסר מדוברות צה"ל, כי "המוטיבציה לשירות בקרב בני העדה גבוהה. אירוע נפילתו של לוחם מג"ב, סמל שני מדחת יוסוף, הוא אירוע קשה שתוצאותיו נחקרו ונלמדו בצה"ל. מפקדי צה"ל עסקו ועוסקים גם היום בהיבטים הערכיים שעלו מאירוע זה.
קיימת עדיפות לבני העדה בהכשרה להשלמת השכלת יסוד ובהשלמת בגרויות ללוחמים. בשנתיים האחרונות נפתחו שתי מכינות למשתחררים באוניברסיטת חיפה במימון צה"ל".
