בית המשפט העליון, בראשות השופט אשר גרוניס, אישר בשבוע שעבר (12.1.05) כי ניתן להגיש בקשה להסרת קיפוח המיעוט בחברה, הגם שהתביעה היא לפיצוי בשל הנזק שנגרם לחברה. בית המשפט ציין, כי ניתן להגיש תביעה אישית במקרה זה ולא יהיה בכל מקרה הכרח לבחור במסלול של תביעה נגזרת.
הרקע להחלטה הוא סכסוך שנתגלע בין "אריה מיכלסון חברה ליזמות", והבעלים שלה אריה מיכלסון, ובין "חסקי אלון ייזום בניה והשקעות", מנהלה ובעלי המניות שלה, בקשר עם השותפות של שתי החברות בחב' יזמות הבניה "גבהים מילניום חברה לבנין".
כתוצאה מסמכוך זה, מיכלסון והחברה בבעלותו הגישו בבית המשפט המחוזי בחיפה תובענה ובה עתרו לסעדים לשם הסרת קיפוח. לטענת מיכלסון, נעשו בחברה המשותפת, מעשי מירמה ללא ידיעתו, וחמור מכך, בעלי העניין ב"חסקי" גזלו כספים ורכוש מהחברה המשותפת באופן שמקפח את זכויות החברה שלו.
מיכלסון אישר כי אמנם היתה לו זכות חתימה בחברה, אך בפועל הוא נתן אמון מלא במנהל "חסקי" שלטענתו ניהל את ענייני החברה, ואילו הוא, מיכלסון, שימש מעין "חותמת גומי" להחלטותיו של המנהל.
"חסקי" ובעלי העניין בה הגישו בקשה למחוק את עתירתם של מיכלסון על הסף, על בסיס הטענה כי הסעד בו מעוניינים מיכלסון הוא השבת הכספים לחברה המשותפת, ואי לכך הטענות נוגעות לזכויותיה של החברה. על כן, נטען, טענותיהם של מיכלסון צריכות להתברר כתביעה נגזרת ולא כתביעה שבמהותה הינה תביעה אישית.
בית המשפט המחוזי החליט לדחות את בקשת "חסקי" למחוק את התביעה על הסף. תחת זאת, הורתה השופטת בלהה גילאור למנות רואה חשבון לבירור החשדות ואי הסדרים שפורטו בתובענה.
על החלטה זו הגישו "חסקי" את בקשת רשות הערעור אשר נדחתה על-ידי בית המשפט העליון. בהחלטת העליון נפסק, כי בשעה שעוסקים בחברה פרטית, שבה יש שני בעלי מניות עיקריים ושהתנהלה על בסיס יחסי אמון וידידות בין מנהליה, שגם החזיקו בעקיפין במניותיה, ניתן לאפיין את החברה כ"מעין שותפות". בחברה כזו קיימת "ציפייה לגיטימית של הצדדים לניהול משותף של החברה" ועל כן, נקבע כי "התנהגות הפוגעת בציפייה זו עשויה לשמש בסיס לתביעה בגין קיפוח".
הואיל ובמקרה זה נפגעה, לפי הנטען, ציפייתם של מיכלסון לגבי אופן ניהול החברה, שכן החברה נוהלה, לטענתם, על-ידי "חסקי" תוך ניצול לרעה של יחסי האמון בין הצדדים ושל מעמדו כמי שמנהל בפועל את ענייניה העסקיים של החברה, הרי שהתביעה כשירה להתברר כתביעה בעלת אופי אישי.
בית המשפט העליון דחה את הטענה לפיה המסלול המתאים היחיד לבירור טענותיהם של מיכלסון הינו מסלול "התביעה הנגזרת", ופסק כי אכן, ככלל, כאשר הנזק הוא נזק שנגרם לחברה, והסעד המבוקש הוא סעד עבור החברה, המסלול שבו יש לברר את הסוגיה הוא מסלול התביעה הנגזרת ולא תביעה אישית של מי מבעלי המניות בחברה.
עם זאת הוחלט, כי לבית המשפט נתון שיקול דעת להעניק, במקרים המתאימים, סעדים לחברה עצמה, גם כאשר עילת התביעה היא עילה של קיפוח בעלי מניות.
[רע"א 9646/04]
