לבית משפט השלום בתל אביב הוגשה תביעתה של ש' ו', תלמידה בת 14, נגד משרד החינוך, המנהלת של בית הספר "מנשה אלישר" בירושלים ומחנכת הכיתה שלה, בגין רצף של מעשי רשלנות שהתרחשו לטענתה במהלך טיול שנתי.
הנערה תובעת כמיליון ש"ח בגין רשלנות של צוות המורים שהיה אחראי למשחק מסוכן, במהלכו הושלכה כמו "כדור חי" ושסופו הוביל לפציעתה הקשה. התרשלנות מתבטאת, לטענתה, בכך "שאירגנו וקיימו 'משחק' חברתי, בין תלמידי בית הספר, שבו שימשה, בניגוד לרצונה, ככדור חי שהוטל והושלך מעבר לחבל מתוח בין שני עמודים".
בתביעה, שהוגשה על-ידי עו"ד כרמי בוסתנאי ממשרד כהן-בוסתנאי, נטען כי במהלך הטיול השנתי בדרך בורמה "החליטו המדריך ומחנכת הכיתה לקיים 'משחק' תחרותי, מאולתר ולא בטוח. התלמידים, ובכללם גם ש', חולקו לשתי קבוצות ונדרשו לקפוץ מעל חבל מתוח, מבלי לגעת בו. החבל נמתח ונקשר בצורה מאולתרת, בין עמוד מסויים לבין עץ שהיה במקום, ומוקם בגובה של כמטר מעל פני קרקע שהיתה חשופה, משובשת, מסוכנת ומלאה באבנים ומבלי שהיה במקום אמצעי בטיחות כלשהו שיבלום את הקפיצות וימנע נפילות".
המורים חייבו אותנו להשתתף במשחק
התובעת ומספר נוסף של תלמידי הכיתה חששו להשתתף במשחק, אך לטענתה המחנכת חייבה אותם להשתתף במשחק, בטענה שהוא חלק מהפעילות ומוטלת עליהם החובה להשתתף בו. על אף חששותיה מה"משחק" ובקשותיה שלא להשתתף בו, "ש' נכנעה ללחץ המורה, ובעידוד חבריה לספסל הלימודים - הורמה על-ידי מספר תלמידים שניסו להעביר אותה מעל החבל המתוח. כתוצאה ממעשה זה נפלה ש' בין ידיהם, אך למרבה המזל לא נפגעה".
לטענתה של ש', "מארגני הטיול והמורים האחראים אשר היו אמורים, בו במקום, להפסיק את 'המשחק' המסוכן, לא התייחסו לנפילה אשר היתה אמורה להוות לגביהם שלט אזהרה גדול ובוהק, או לכל הפחות היתה אמורה 'להדליק נורה אדומה' ביחס לתוצאות משחק מסוכן זה. אך במקום זאת", היא טוענת, "המשיכו המחנכת ומדריך הטיול במשחק המסוכן, ומה שצפוי היה לקרות, למרבה הצער, אכן קרה".
"למרות תחנוניה", טוענת ש', "הניפו אותה מספר תלמידים והטילו אותה מעבר לחבל וכתוצאה ממעשה זה נפלה ונפצעה בצורה קשה בקרסולה הימני".
במקום לפנות לביה"ח שמו אותה בצד כשהתלמידים אפו פיתות
בא כוחה של התלמידה, עו"ד כרמי בוסתנאי, טוען כי התלמידה החלה לבכות ולהתלונן על כאבים חזקים, אך במקום לשלוח אותה לטיפול רפואי בהול, החליטו מארגני הטיול להמשיך בטיול כמתוכנן, מאחר שלדעת המדריך היא סבלה "רק" מנקע. "אחת מהאמהות שליוו את הטיול, שהינה רופאה במקצועה, ציינה בפני המדריך כי יש לפנות את התובעת לבית חולים וכי אין ביכולתו וסמכותו של המדריך לאבחן את מצבה הרפואי בצורה רשלנית כפי שעשה, אך דבריה נפלו על אוזניים ערלות ולא נעשה דבר".
ש' טוענת, כי רשלנות המורים לא תמה בכך, משום שבמקום לפנות אותה בדחיפות לבית חולים, הם הושיבו אותה בצד "בשעה שתלמידי הכיתה מגלגלים ואופים פיתות". לטענתה, רק "בסוף היום כשהסתיים הטיול, היא הובאה לביתה (ולא לבית החולים או מרפאה), והוריה אשר זיהו את חומרת הפציעה הבהילו אותה לטיפול רפואי דחוף במחלקת טראומה של 'מרפאת שטראוס'".
בגלל התאונה נגנז החלום על עתיד ספורטיבי מקצועי
לדברי ש', היא "הופנתה לביצוע של צילומים ו-CT, שהדגימו שבר תוך-פירקי על-שם TILLAUX בקרסול ימין", ורגלה גובסה למשך חודש וחצי. ש' טוענת, כי היתה רקדנית וספורטאית מצטיינת, אשר זכתה בהישגים מרשימים ומצויינים בתחומים האלה. ואולם, כתוצאה מהתאונה נגרמו לה נזקים רבים: כאב וסבל במהלך הטיפולים הרפואיים הממושכים להם נזקקה ותיזקק בעתיד, נכותה הפיזית, העובדה כי לא סיימה את לימודיה יחד עם חבריה לספסל הלימודים, החמצת השתתפות פעילה במסיבת הסיום של בית הספר וניתוץ חלומותיה על עתיד ספורטיבי מקצועי.
לכן, היא מבקשת מבית המשפט פיצויים בסך כמיליון ש"ח על מלוא נזקיה כתוצאה מהתאונה, וכן לחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.
טרם הוגש כתב הגנה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
