השופט מנחם קליין ביטל הסכם שכר טירחה ויפוי כוח שנערכו על-ידי חברה, העוסקת בשמאות ויעוץ תביעות אל מול חברות ביטוח, במסגרת תביעתה של החברה נגד בית דפוס לו נתנה שירותיה.
לטענת החברה, בעקבות שריפה שפרצה במפעל הדפוס של הנתבעת, סוכם כי החברה תטפל בהערכה ושמאות נזקי השריפה עבור בית הדפוס ותייעץ לו בדרישתו אל מול חברת הביטוח.
החברה טענה, כי נחתם בין הצדדים הסכם שכ"ט ולפיו התחייב בית הדפוס לשלם לחברה בגין ייעוצה סך של 5.5% מסכום הפיצוי שיקבל בית הדפוס מחברת הביטוח.
לטענת בית הדפוס במהלך פגישה עם מנהל החברה, הובטח לבית הדפוס כי החברה תגרום לכך כי בית הדפוס ישופה בסכום כפול מהדרישה אותה הפנו לחברת הביטוח.
בית הדפוס טען, כי החברה לא פעלה לקיים הבטחתה וכל שנעשה על-ידי התובעת הינו עריכת מכתב ובו דרישה לתשלום וכי כל הפעולות אל מול נציגי חברת הביטוח נעשו על-ידי בית הדפוס עצמו.
בית המשפט ציין בפסק דינו את החשש שהפעולות המצוינות בהסכם שכה"ט נגדו את חוק לשכת עורכי הדין לאור העובדה שביפוי הכוח שנמסר לתובעת צויין שהתובעת "מטפלת" בתביעה, היא יכולה "להתפשר" בשם הנתבעת, "לגבות" את שכ"ט מהמבטח, "לחתום על בקשות", הצהרות וכו', פעולות שהחוק מייחד לעו"ד בלבד. השופט קבע כי מדובר בהשגת גבול העיסוק של עריכת דין.
בית המשפט הוסיף, כי גם בצורת ההתחשבנות (אחוז מפסק דין או מפשרה) יש טעם לפגם. השופט קליין באר כי הוראות חוק רבות וכן כללי אתיקה מקצועית בתחומים מסוימים אוסרות קבלת שכ"ט מותנה בתוצאות. בית המשפט הדגיש כי הרציונל בהוראות אלו היא כי חוות הדעת תינתן בדרך הגונה, ישרה ותשחרר את בעל המקצוע ממתן חוות דעת "מנופחת" וכפועל יוצא שכרו יהיה "שמן יותר".
בית המשפט אמר כי במקרה שלפניו, השירות שניתן היה באשר לאומדן נזקי שריפה, ואף על-פי שאין הוראת חוק דומה לשמאות מסוג זה הרי הרציונל החבוי דומה.
בנסיבות העניין, בית המשפט מצא כי הסכם שכ"ט ויפוי הכוח שנחתם נוגדים את הוראות חוק לשכת עורכי הדין וכן את תקנות הציבור והם בטלים. מאידך, נפסק שמגיע לחברה שכר ראוי בגין המאמצים שהשקיע בתיק.
[ת"א 014944/04]
