נציבת תלונות הציבור על שופטים השופטת העליונה בדימוס טובה שטרסברג-כהן הגישה היום (ד', 9.3.05) את הדוח השנתי הראשון של נציבות השופטים אשר הוקמה מכוח חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002 והחלה לפעול ביום 1.10.03.

הדוח שהוגש מסכם את שנת פעילותה הראשונה של הנציבות ותפקידו לשקף את מהות ואופן טיפולה של הנציבות בבעיות פרטניות ומערכתיות במערכת השיפוט, שעלו מן התלונות שהוגשו במהלך השנה.

הוגשו 923 תלונות על שופטים - כמעט שלוש תלונות ליום

מן הדוח עולה, כי במהלך שנת 2004 התקבלו בנציבות 923 תלונות כנגד שופטים, ממוצע של קצת פחות משלוש תלונות ליום. זאת ועוד, בנוסף לתלונות החדשות שהתקבלו, טיפלה הנציבות במהלך השנה החולפת גם בבקשות לעיון חוזר ובתלונות שבירורן לא הסתיים במהלך שנת 2003. לפיכך על-פי הדוח, הסך הכולל של התלונות שטופלו בנציבות בשנת 2004 הוא 1,239 תלונות.

הדוח מגלה כי מתוך 923 התלונות שהתקבלו בשנת 2004, 718 תלונות, שהן 78% מכלל התלונות שהתקבלו, הוגשו על-ידי אזרחים, 132 תלונות, שהן 14% מכלל התלונות שהתקבלו, הוגשו על-ידי עורכי דין, 35 תלונות, שהן 4% מכלל התלונות, הוגשו כבקשות בירור על-ידי שר המשפטים, 18 תלונות, שהן 2% מכלל התלונות שהתקבלו, הוגשו על-ידי אסירים, 19 תלונות, שהן 2% מכלל התלונות, הוגשו על-ידי בא כוח שאינו עורך דין ותלונה אחת הוגשה כבקשת בירור על-ידי נשיא של בית משפט.

לעובדה שהוגש מספר יחסית נמוך של תלונות מצד עורכי הדין למרות שהללו מתעמתים עם השופטים מידי יום - יכולים להיות מספר הסברים שמן הסתם כולם נכונים במידה זו או אחרת: הסבר אחד שעורכי הדין המנהלים לעתים מספר תיקים אצל אותו שופט אינם מעוניינים "להסתבך" עמו, והסבר שני, שבניגוד לאזרחים עורכי הדין מבינים טוב יותר את כללי המשחק בבית המשפט ואת העובדה כי התיקים מתארכים לעתים, הרבה מעבר לצפוי בשל העומס הרב המוטל על השופטים.

תלונות שנמצאו מוצדקות - 133 :

על-פי הדוח 133 תלונות מתוך כלל 894 התלונות שניתנה בהן החלטה במהלך שנת 2004, המהוות 15%, נמצאו מוצדקות. בהחלט מספר לא מבוטל.

מתוך כלל התלונות המוצדקות, כ-60 תלונות היו על שופטי בתי משפט השלום, כולל בית משפט לתביעות קטנות, בית משפט לתעבורה ובית משפט לעניינים מקומיים, 18 תלונות על שופטי בית המשפט לענייני משפחה, 13 תלונות על שופטי בית המשפט המחוזי, תלונה אחת על אחד מרשמי בית המשפט העליון, 17 תלונות על שופטי בית הדין לעבודה, 20 תלונות על דייני בית הדין הרבני, ו-4 תלונות על קאדים בבית הדין השרעי.

התנהגות והתבטאות בלתי ראויות באולם הדיונים:

הדוח מצא כי במהלך שנת 2004 נמצאו 9 תלונות מוצדקות, שעניינן התבטאויות בלתי הולמות של שופט כלפי בעל דין, בא כוחו או מי מהנוכחים באולם. בין אלה נמצאו שימוש במלים או בביטויים פוגעניים, הרמת קול שלא לצורך, תוקפנות, הפגנת זלזול, קוצר רוח, חוסר סבלנות, ובאופן כללי, לדברי הדוח, "העדר מזג שיפוטי".

כך למשל, במקרה אחד טען מתלונן כי השופט לא נתן לו להתבטא בשעת הדיון, צעק עליו וגילה חוסר סבלנות משלא הבין את שאלות שבית המשפט הפנה אליו. עוד טען המתלונן שבית המשפט השתמש כלפיו בביטויים מעליבים שעניינם, בין היתר, ידיעותיו המעטות בשפה העברית. בירור הנציבות העלה כי התנהגותו של השופט אכן לקתה בחוסר סבלנות וגילתה קוצר רוח.

יצירת אוירה של לחץ או כפיה:

הדוח מספר כי במהלך שנת 2004 נמצאו 7 תלונות מוצדקות, שעניינן הפעלת לחץ או כפיה או יצירת מראית עין של לחץ וכפיה על המתדיינים על-ידי השופט היושב בדין. על-פי הדוח על בית המשפט להימנע מהערות בעלות גוון מאיים אם לא יענו להצעתו ומיצירת אווירה כפייתית בכל דרך אחרת. למרות זאת במספר תלונות המתייחסות לאותו שופט, התלוננו עורכי דין ומתדיינים על כך שהשופט הילך אימים על התובעים והשרה עליהם תחושה קשה, באומרו כי לתביעתם אין כל סיכוי וגרם בכך לתחושת "אין ברירה" עובר להצעתו לסיים את הסכסוך בפשרה.

באחד מהמקרים, אמר השופט כי ההוצאות שתוטלנה על התובעים יכולות להיות גבוהות פי שלושה מסכום התביעה, ומשכך, הוסיף כי יש להפסיק התובענה תוך הטלת הוצאות שחידושה מותנה בתשלומן.

בירור התלונה עם השופט ועם הנוכחים באולם, ממשיך הדוח ומגלה, העלה כי האווירה שנוצרה באולם בית המשפט היתה מתוחה והשרתה על התובעים תחושת "אין ברירה", עד כי במהלך כתיבת ההחלטה, משדימו בעלי הדין כי תושתנה עליהם הוצאות מיידיות, ביקשו הם כי יינקט הצעד הדרסטי של דחיית התובענה כולה, תחת הפסקתה כהצעת בית המשפט.

לטענת הדוח לא היה כל מקום להשמיע כלפי בא כוחם של המתלוננים הערות שנתקבלו על ידיו כמעליבות ופוגעות. במקרה האמור, לאחר שתלונות נוספות בעלות אופי דומה על אותו שופט נמצאו מוצדקות זומן השופט לפגישת בירור עם הנציבה. בסופו של דבר החליט השופט לפרוש מכס השיפוט מטעמיו הוא, דבר שעלה בקנה אחד עם ממצאי הנציבות לגבי מידת התאמתו לכהונת שופט.

התבטאויות בלתי ראויות בפסקי דין או בהחלטות אחרות:

במהלך שנת 2004 נמצאו 7 תלונות מוצדקות, שעניינן התבטאות שופט בפסק דין או בהחלטה אחרת. הדוח מספר כי באחד מהמקרים, נטען כי קאדי של בית הדין השרעי התנכל באופן אישי למתלונן וכתב בהחלטתו - בה נעתר לבקשת המתלונן לפסול עצמו - כי המתלונן פועל נגד טובת מרשתו וילדיה הקטינים, ובהתנהגותו מעל באמונם, כי המתלונן נקט "גישה זולה" וכי פעולותיו מראות על "בורותו ובלבולו". הנציבות מצאה את התלונה מוצדקת.

התלונות על דרך ניהול משפט שנמצאו מוצדקות נחלקות לחמישה סוגים:

פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי: במהלך שנת 2004 נמצאו 12 תלונות מוצדקות, שעניינן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. בין התלונות הכלולות בקטגוריה זו, תלונות שעניינן משוא פנים, ניגוד עניינים, פגיעה בניטרליות השיפוטית של השופט היושב בדין, פגיעה בזכות להישמע או בזכות להיות מיוצג ועוד.

במקרה אחד, הלינה פרקליטות המדינה על שופט שנותן באופן שיטתי החלטות שאינן מותירות הלכה למעשה כל אפשרות לערור עליהן. החלטות אלה עניינן דחיית בקשות לעיכוב ביצוע של החלטות לשחרור ממעצר, מבלי לתת ארכה כלשהי להגשת ערר, ודחיית בקשות לעיכוב ביצוע פסקי דין, שבהם העונש המושת חופף את תקופת המעצר. באופן כזה, הפכו החלטות אלה ל"סופיות".

טענה נוספת של הפרקליטות היתה, כי כאשר אין התביעה מקבלת הצעת בית המשפט לסיום עסקת טיעון שנערכה בין הצדדים ללא נוכחות הנאשם המיוצג, נוקט השופט טקטיקה של דחייה ממושכת כדי ל"העניש" את הפרקליט ה"סרבן". הדבר גורם לשיבושים רבים, לעינוי דין ולמניעת אפשרות העדת הנאשם בתיק של שותפו ולצורך בהמצאת חוות דעת מעודכנת של שירות המבחן.

בעניין זה הביעה הנציבות עמדתה, כי על שופט להימנע מלנקוט באופן שיטתי צעדים המונעים אפשרות לערור על החלטותיו ולהעמידן לביקורת בערכאה גבוהה יותר. עוד ציינה הנציבות בהחלטתה, כי אין מקום לנקוט צעדים הנחזים להיות "הענשה", כאשר צד איננו מקבל את הצעת בית המשפט. הדברים הועלו בפני השופט הנילון בשיחתו עם הנציבה והופנמו על-ידו.

התמשכות ההליכים - "מחלת הסחבת":

הדוח מצא כי במהלך שנת 2004 נמצאו 30 תלונות מוצדקות, שהן 22.56% מכלל התלונות המוצדקות, שעניינן התמשכות ההליכים.
בחלק מהמקרים שטופלו בנציבות, ההתמשכות ארכה שנים רבות והביאה לפגיעה קשה בזכויות המתדיינים. לטענת הדוח:

"ניכר משיעורן של התלונות המוצדקות מסוג זה כי מדובר בבעיה כללית, המטרידה את הציבור ויש בה כדי לפגוע בתדמית המערכת, במעמדה וביוקרתה. מדובר בבעיה חמורה המטופלת גם על-ידי מנהל בתי המשפט בשיתוף פעולה עם נשיא בית המשפט העליון ונשיאי בתי המשפט האחרים".

הדוח תוקף במלים חריפות את הסחבת וקובע כי אין המדובר אך בעומס אובייקטיבי כפי שטוענים מפעם לפעם בתי המשפט אלא "מדובר בהתמשכות הליכים בלתי סבירה הנובעת מליקויים בהתנהלותם של שופטים מסוימים, מחוסר ארגון נכון של העבודה, מחוסר ניצול זמן-יומן בצורה יעילה, מחוסר מיומנות בויסות העבודה ובחלוקתה הנכונה על-פני מרחב הזמן על-פי קריטריונים וסדרי עדיפויות נכונים, מחוסר שליטה מספקת בהליך על כל היבטיו ועוד. הנציבות פעלה ופועלת לצמצום תופעה זו תוך ניסיון להטמיע כללים נכונים לניהול משפט".

הדוח מציין את עניינו של מקרה חריג שהיה בתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי בשנת 1978 וההתדיינות התארכה בה משך שנים. בעקבות התערבות הנציבות, נקבעו בתיק מספר דיונים תכופים וההתדיינות הסתיימה.

עיכוב במתן החלטות ופסקי דין:

במהלך שנת 2004 נמצאו 53 תלונות מוצדקות, שהן 39.85% מכלל התלונות המוצדקות, שעניינן עיכובים במתן פסקי דין או החלטות אחרות. תלונות אלה והתלונות שעניינן התמשכות ההליכים מהוות, במצורף, 62.41% מכלל התלונות המוצדקות, בהחלט אחוז נכבד.

על-פי הדוח בנוסף לטיפול הנקודתי, קיימה הנציבות בתלונות מסוג זה בחינה כוללת של מצבת התיקים של השופט הנילון. במקרים בהם הוברר כי מדובר בבעיה כללית אצל שופט מסוים, החורגת בצורה ברורה מהמצב אצל שופטים-עמיתים ומהמתחייב מהעומס הכללי, פנתה הנציבות לשופט והנחתה אותו לצמצם את תופעת העיכובים בתיקיו.

במקרה חריג במיוחד, בו הוגשו הסיכומים בשנת 1996!!! וטרם ניתן פסק דין, הוברר כי אירעו תקלות שונות בזו אחר זו בטיפול בתיק והנציבות לא מצאה כל הצדקה לשיהוי הניכר בכתיבת פסק הדין. עם זאת הנציבות מציינת כי בעקבות פנייתה, נכתב פסק הדין בתיק ונשלח לצדדים תוך ימים ספורים.

ניהול פרוטוקול בצורה לקויה:

במהלך שנת 2004 נמצאו 4 תלונות מוצדקות, שעניינן ניהול פרוטוקול בצורה לקויה. הדוח מציין כי בעיות בניהולו של הפרוטוקול נמצאו גם בתלונות נוספות, מעבר לארבע אלה, אשר סווגו תחת קטגוריות אחרות.

שתי תלונות שהוגשו לנציבות העלו טענות שעניינן דרך ניהול המשפט על-ידי שופטת בית משפט השלום. לפי התלונות, שבחלקן טופלו קודם להקמת הנציבות על-ידי הנהלת בתי המשפט, נהגה השופטת לאחר בצורה משמעותית, תכופה ובלתי-סבירה לדיונים שנקבעו בפניה, גרמה לטרוניות מצד המתדיינים וללחץ על המזכירות ויצרה אווירה עכורה בינה לבין הצוות המינהלי והתביעה. כן הועלו טענות נגד השופטת בדבר ניהול בלתי ראוי של פרוטוקולים. לאחר בדיקת הנושא - מסקנת הנציבות היתה שקיים חשש לעבירה משמעתית והיא ממליצה כעת לשרת המשפטים ולנשיא בית המשפט העליון על הגשת קובלנה משמעתית נגד השופטת.

זאת ועוד, במהלך שנת 2004 נמצאו 8 תלונות מוצדקות שעניינן ליקויים באופן קבלת החלטות על-ידי בית המשפט או בצורת יישומן. במקרה אחד, הלין המתלונן, שהיה הנאשם בתיק, על טיפול בלתי הולם בהיעלמות קלטות שהכילו עדות שניתנה בבית המשפט. בעקבות היעלמות הקלטות, ניתנה החלטה כי על כל הגורמים הנוגעים בדבר לספק הסברים בכתב להיעלמותן. בית המשפט לא קיבל הסברים אלה והמשיך בניהול המשפט תוך שהוא מורה על שמיעת העדים מחדש. הנציבות פנתה לאב בית הדין, שהביא לתיקונו של הליקוי, תוך זמן קצר.

בית המשפט לענייני משפחה:

במהלך שנת 2004 נתנו הנציבות החלטות ב-130 תלונות על בית המשפט לענייני משפחה. 18 מן התלונות נמצאו מוצדקות. מבין 18 התלונות שנמצאו מוצדקות על שופטי בית המשפט לענייני משפחה, שיעורן של התלונות שעניינן התמשכות ההליכים או עיכובים במתן החלטות ופסקי דין הוא 77.8% - שוב מחלת הסחבת.

על-פי הדוח מספר תלונות שהוגשו לנציבות העלו במצורף בעייתיות לגבי התנהלותה של שופטת מסוימת ותפישתה את מהות תפקידה בבית המשפט לענייני משפחה. לפי התלונות - שחלקן נדחו מאחר שלא נמצא בסיס לתחושותיהם של המתלוננים וחלקן נמצאו מוצדקות - שוררת באולמה של השופטת אווירת לחץ על-מנת להביא את הצדדים להסכמה גם כאשר אינם רוצים בה.

כן הועלו טענות בדבר ניסיונותיה של השופטת לסיים ענייניהם של מתדיינים שלא בדרך של הכרעה שיפוטית, גם כאשר הסכסוך בשל להכרעה. בנוסף, עלה מן התלונות כי השופטת אינה מתנהגת במזג שיפוטי כאשר הצעותיה אינן מתקבלות, עד כדי הפגנת כעס והתבטאויות בלתי ראויות, לעיתים תוך ניתוק מגע עם עורכי הדין או הצעה להחליף את עורך הדין או לפנות למגשר מסוים שאיזכור שמו עלה מפיה תכופות.

הנציבות קיימה מספר פגישות עם השופטת, חלקן בנוכחות הנשיא וסגן הנשיא בבית המשפט בו היא מכהנת ותוך ליבון הטענות שהועלו בתלונות. המלצת הנציבות, שהובאה בפני נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים ומנהל בתי המשפט, היתה להעביר את השופטת למחוז שיפוט אחר ולעקוב אחר תפקודה שם, כשבהעברה כזו יש סיכוי שהליקויים יתוקנו.

בית הדין לעבודה:

הדוח מצא כי במהלך שנת 2004, היו 17 תלונות מוצדקות על בית הדין לעבודה. מבין התלונות על בית הדין לעבודה שניתנה בהן החלטה סופית שיעורן של התלונות המוצדקות הוא 28%, שיעור הגבוה בצורה משמעותית משיעורן של התלונות המוצדקות במכלול התלונות שבוררו בנציבות.

מבין התלונות שנמצאו מוצדקות על בתי הדין לעבודה שיעורן של התלונות שעניינן התמשכות ההליכים או עיכוב במתן החלטה הוא 88%. מתברר כי טיפול הנציבות בתלונות על בית הדין לעבודה העלה מקרים של "סחבת" ממושכת ביותר, שחלקה רובץ לפתחם של שופטים מסוימים שאינם נמצאים עוד במערכת. במקרים חריגים התנהלו תיקים בודדים במשך 15 ואף 16 שנים מיום פתיחתם!!.

בית הדין הרבני:

במהלך שנת 2004 נמצאו 20 תלונות מוצדקות על דייני בית הדין הרבני. מבין התלונות על בית הדין הרבני שניתנה בהן החלטה סופית שיעורן של התלונות המוצדקות הוא 32%. הנציבות מציין כי שיעורן גבוה משמעותית משיעורן של התלונות המוצדקות במכלול התלונות שבוררו בנציבות וניתנו בהן החלטות (העומד על 15% בלבד). "בנתון זה כדי לעורר תשומת לב מיוחדת לבעיותיה של מערכת זו", נכתב בדוח.

גם כאן עניינן של תלונות רבות על בית הדין הרבני שנמצאו מוצדקות היה התמשכות ההליכים או עיכובים במתן החלטה.

הדוח מצביע על מספר סיבות עיקריות להתמשכות ההליכים ולעיכובים במתן החלטות בבתי הדין הרבניים. בין סיבות אלה: שינויים בהרכב הדיינים, היעדרות של דיינים מבית הדין והימנעות ממתן החלטות.

בית הדין השרעי:

במהלך שנת 2004, נמצאו 4 תלונות מוצדקות על בית הדין השרעי. אמנם, מבחינה מספרית, אין מדובר במספר רב של תלונות. יחד עם זאת, מבין 11 התלונות על בית הדין השרעי שניתנה בהן החלטה סופית, שיעורן של התלונות המוצדקות הוא 36%. שיעור זה גבוה בצורה משמעותית משיעור התלונות המוצדקות במכלול התלונות שבוררו בנציבות.

נפתחו למעלה ממילון תיקים בשנת 2004

במהלך שנת 2004, קובע דוח הנציבות, נפתחו למעלה ממיליון תיקים בבתי המשפט וזאת בנוסף לתיקים שהמערכת גררה עוד משנת 2003. בסה"כ התמודדו "רק" 446 שופטים עם לא פחות מ-1,594,239 תיקים בהחלט משימה לא פשוטה.

המלצות הדוח: הוספת כוח אדם ודאגה לחלוקה רציונלית של תיקים בין שופטים

בין ההמלצות המערכתיות שעליהן ממליצה השופטת בדימוס שטרסברג כהן: הוספה ריאלית של כוח אדם למצבת השופטים, הקצאת כוחות עזר - יועצים משפטיים ומתמחים, דאגה לחלוקה רציונלית של תיקים בין שופטים, ייזום, תכנון והצבה של מסגרת עבודה בה יקבע פרק זמן משוער של העברת תיקים משלב לשלב מאז היפתחם ועד סיומם, הענקת והעמקת הכשרה מנהלית לנשיאי בתי המשפט; פיתוח ומיסוד מערכי חניכה של שופטים חדשים על-ידי שופטים מנוסים יותר ועוד.

לסיום מסייגת שטרסברג-כהן את דבריה וקובעת כי למרות הדוח, ככלל שופטי ישראל עושים את מלאכתם נאמנה. נראה כי רבים בציבור שיצא להם להשתמש בשירותיה של מערכת המשפט בשנים האחרונות יסכימו דווקא עם מסקנות הדוח של הנציבה, בעיקר בנושא הסחבת.