ביהמ"ש העליון קיבל בקשתן של מוקד הסיוע לעובדים זרים והקליניקה למאבק בסחר נשים באוניברסיטה העברית, להצטרף להליך, במעמד של 'ידיד ביהמ"ש'.
עניינו של התיק באדם שנפגע בתאונת דרכים ונפסקו לו, בין היתר, פיצוי בגובה 150,000 שקל לצורך מימון מכון ליווי. המבקשות להצטרף להליך, טענו כי מדובר בפיצוי פסול, שכן אדם הוא לעולם מטרה בפני עצמה ולא אמצעי לסיפוק האחר ומשכך, אינו יכול להוות פיצוי.
שתים כאמור הן המבקשות אשר פנו לביהמ"ש העליון בבקשה להצטרף להליך (ע"א 11152/04 וע"א 11313/04) במעמד של "ידיד בית המשפט":
- האחת, מוקד הסיוע לעובדים זרים (עמותה), שמטרתה סיוע לעובדים זרים ולקרבנות סחר בבני אדם.
- השניה, הקליניקה למאבק בסחר בנשים, האוניברסיטה העברית, שמטרתה לקדם את זכויות קרבנות הסחר בנשים.
ביהמ"ש מסכים לצרף צד כ"ידיד בימ"ש" להליך, כאשר יש בצירופו כדי לתרום לדיון עצמו ולאינטרס הציבורי ואין בצירופו משום פגיעה ביעילות הדיון, בצדדים לסכסוך עצמו ובזכויות היסוד שלהם.
התיק אליו מעוניינות המבקשות להצטרף, עניינו באדם שנפגע בתאונת דרכים ואשר תבע מחברות הביטוח, בין היתר, פיצוי עבור שימוש במכוני ליווי. ביהמ"ש אשר דן בתיק בערכאה נמוכה, קבע פיצוי כאמור בגובה 150,000 שקל. לטענת המבקשות, המדובר בפיצוי פסול, שכן אדם הוא לעולם מטרה בפני עצמה, ולא אמצעי לסיפוק האחר, ומשכך אינו יכול להוות פיצוי, שכן הדבר מבזה את צלם האנוש שלו.
בנוסף, לטענתן, 99% מן הנשים המועסקות בזנות בישראל כיום הן קרבנות סחר בנשים, ועל כן רב מאוד הסיכוי כי הפיצוי שניתן ישמש לרכישת שירותי קרבנות סחר, אשר ניתנים, במקרים רבים, כתוצאה מכפיה ואילוץ, בניגוד לרצון הנשים המספקות אותם.
אותו אדם שזכה בפיצוי, התנגד לבקשת המבקשות להצטרף, מן הטעם שהוא אינו מוצא קשר בין מאבקן הלגיטימי לבין עניינו, וכדבריו: "איני רואה כל קשר בין פסק הדין הנדון למאבק הצודק שלכם כנגד התופעה המכוערת של סחר בנשים המתחוללת בארצנו". חברות הביטוח לא התנגדו לצירוף והותירו את ההכרעה לשיקול הדעת של ביהמ"ש.
ביהמ"ש קיבל את הבקשה, בנימוק שהצדדים להליך המקורי הם ניזוק ומבטח, שמטבע הדברים אינם יכולים לבטא את האינטרסים שהמבקשות מעוניינות לקדם ואשר נוגעים בדבר. כך התבטא הרשם יגאל מרזל: "אין חולק, כי סוגיית ההכרה בראש נזק של 'שירותי ליווי' הנה חדשנית ותקדימית. אין גם לכחד כי לפסיקה זו יש השלכות מהשלכות שונות ואחת מהן נוגעת על פניו בשאלת משמעות ההכרה בראש נזק זה לסוגיות הכרוכות בכבוד האדם בכלל וכבוד האישה בפרט, כמו גם בבעיה של סחר בנשים למטרות זנות".
מרזל מסביר, כי חברות הביטוח, המשיגות על הפיצוי, אינן משיגות עליו באופן עקרוני, אלא על הבסיס הראייתי לצורך בפיצוי בנסיבות המקרה ועל שיעורו. המבקשות, שהן עמותות ששמו להן למטרה בין היתר למנוע סחר בבני אדם, יכולות לתרום להליך זה נקודת מבט שראוי שתהא בפני ביהמ"ש, בשים לב למהות העניין הנדון.
ע"א 11152/04 ; 11313/04 ההחלטה מיום 4.4.2005.
