חילוקי הדעות הרעיוניים בציונות הדתית הולכים ומתחדדים אחרי ההינתקות. הכל נסוב סביב השאלה האם מדינת ישראל היא ערך או אמצעי. ה"ממלכתיים" סבורים שערך. החרד"לניקים (חרדים-לאומיים) סבורים שרק אמצעי. אין ביניהם מלחמה. הם יכולים להתפלל זה לצד זה באותו בית-כנסת ולהתפלמס ביניהם אחרי התפילה.

מס הכנסה קדוש

ה"ממלכתיים" רואים ברב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל את מורם הרוחני. זה ראה במדינה ומוסדותיה ערך קדוש, או כלשון אביו, הרב אברהם יצחק קוק, "יסוד כיסא ה' בעולם".

הצבא קדוש, המשטרה קדושה, מוסד הנשיאות קדוש ואפילו מס הכנסה קדוש. העובדה שמוסדות אלו אינם מתנהלים כיום בדיוק לפי מתווה קדוש, כפי שברור לכל חובש כיפה וכפי שמעיד מבקר המדינה מידי דוח, אינה משנה בכהוא זה את אותה קדושה, כדברי הרב אברהם קוק: "אהבת האומה אינה מסמאת אותנו מלראות את מומיה". יש מומים, והרבה, אך את המומים צריך לתקן על-ידי הוספת אור. נהוג אצל ה"ממלכתיים" להשוות את המדינה לילד מתבגר, שעדיין עושה שטויות, אך לא בגלל זה זורקים אותו לכל הרוחות.

הממלכתיים, שעליהם נימנות ישיבות מובילות בציבור הדתי-לאומי כמו מרכז-הרב, עטרת-כהנים, הר-המור, שבי-חברון ועוד רבות, מדגישים את הסבלנות שצריכה להיות כלפי העם. סבלנות זו אינה מונעת מהם לומר ביקורת בונה. דווקא הביקורת הנאמרת מתוך אהבה, הם מאמינים, תוכל לפעול שינוי לטובה בכל שדרות החברה והמדינה.

בשנות התשעים, כאשר התקיימו הפגנות ימין נגד ראש הממשלה דאז, יצחק רבין, יכולת למצוא את הממלכתיים בין המפגינים, אולם כאשר בשנת 1994 התקיימה הפגנה שכותרתה "אין ממשלה בישראל" לא הסכימו ה"ממלכתיים" להשתתף. יש ממשלה, אמרו, ואותה ממשלה מתנהגת באופן רע.

סרוגים בשחור

החרד"לניקים, לעומתם, הם מגזר מוגדר פחות. כשמם כן הם חרדים-לאומיים. חרדים במובן של שמירת מצוות ולאומיים במובן של תומכי ימין. ניתן לזהותם לרוב על-פי כיפה סרוגה בצבע שחור, או כיפה סרוגה גדולה כפי שיש לנוער הגבעות. אולם סימנים אלו אינם סימנים מובהקים ומחייבים, וניתן למצוא ביניהם גם חובשי כיפות סרוגות רגילות, או חובשי מגבעות ולובשי שחורים.

יחסם של אלו למדינה כאל אמצעי זהה ליחס החרדים והחילוניים למדינה. שום קדושה - הכל מכשיר ואמצעי לשימוש האזרח. אחד ממובילי הקו החרדי-לאומי היה איש ערוץ 7, אדיר זיק ז"ל, שכינה את עצמו "יהודי מארץ-ישראל" תוך שהוא משליך מעליו מעטה של סממנים ציוניים. בין החרד"לניקים יש המון מאוכזבים מהממשלה, שרואים בה כמי שגנבה מהם את המדינה.

בשנים האחרונות יש שזיהו בטעות את "ישיבות הקו" העומדות תחת הנהגתו הרוחנית של הרב צבי טאו כחרד"לניקיות, אך כאמור המדובר בשיבוש חדש, שהומצא על-ידי אלו שהקו שהותווה על-ידי אותן ישיבות לא מצא חן בעיניהם, ועל-מנת לבדלם ולומר שהם כביכול אינם שייכים לזרם הדתי-לאומי כינה אותם בכינוי הישן חרדי-לאומי. בישיבות הקו רואים בכינוי זה גנאי, ואומרים שהשם חרדים מתאים להם בקונוטציה של חרדים לדבר ה' בלבד.

תפילה לשלום המדינה

בתוכנית "מלוה מלכה", ששודרה במוצאי שבת (28.8.05) ברשת ב' נמסר, כי בבית הכנסת שבראשו עומד הרב איסר קלונסקי לא נאמרה כמידי שבת ה"תפילה לשלום המדינה".

אל יהי הדבר קל בעיניכם. הרב איסר קלונסקי, רבה של שכונת "גבעת מרדכי" בירושלים נחשב מהבולטים שבתלמידי הרב צבי יהודה קוק המנוח. ביתו, חתנו וילדיהם פונו מביתם שבעצמונה. אי אמירת "התפילה לשלום המדינה" דווקא אצלו, היא אולי סימן לייאוש מן המדינה, הפושה בקרב חלקים נרחבים בציבור הדתי-לאומי, בעקבות השבר הקשה שהיה בעקירת יישובי חבל-עזה.

תפילה לקיסר

ה"תפילה לשלום המדינה" תוקנה על-ידי הרבנות הראשית לישראל, והיא כוללת בתוכה תפילה שה' יברך את המדינה ואת ראשיה. תפילה זו נוסדה לאחר שהתפילה הישנה לשלום המלכות בגלות שהופיעה בסידורים, "הנותן תשועה למלכים", לא תאמה את המציאות בארץ. ב"הנותן תשועה למלכים", אותה התפללו יהודי הגולה על מלכים שחלקם היו עריצים, כמו הקיסר פראנץ-יוזף, המלכה אליזבט, והצאר ניקולאי היתה ברכה שמהולה בקללה. התפילה הורכבה מחצאי פסוקים שתחילתם חיובית וסיומם שלילי. כמובן, בתפילה הופיע רק החלק החיובי. מטרת התפילה היתה לבקש על יציבות השילטון והטבתו ליהודים וכן על-מנת למצוא חן בעיני המלכות.

נשבר מהציונות

האולי "עריקה" ממחנה ה"ממלכתיים" ל"חרד"לניקים" היא יחסית נדירה. אחרי ההינתקות לא רבים משני המחנות שינו את עמדתם. עיקר השינוי חל דווקא במתנדנדים, באלו שעד היום ישבו על הגדר. תחושות הנבגדות מצד המדינה גרמו לחלקם להחליט ולהצטרף באופן בלתי רישמי למקטרים על כל הקשור במדינה ומוסדותיה.

בלתי רישמי, משום שרבים מהם מעולם לא עמדו על ההבדל שבין החרד"ליזם לממלכתיות. יתכן, שלו היו יושבים בישיבה היו מכריעים באיזה צד הם, אך דומה כי כמעט שלא מתקיים דיון מהותי בשאלה זו, והכל הולך אחר הלב. במהלך ההינתקות היו הישיבות בפגרת "בין הזמנים". פתיחת שערי הישיבות היום (4.9.05) תיתן יתר תוקף לדיון בסוגייה ולליבונה.

הרב ישעיהו רוטר, מנהל הפורומים של "רוטר נט" פתח בקמפיין נגד אמירת ה"תפילה לשלום המדינה", כפי שהיא נאמרת היום. רוטר, המעיד על עצמו כי בא מהחינוך החרדי, אך ברוב שנות חייו כבוגר שימש כמחנך שחי בקהילה ציונית-דתית, טוען כי דווקא הוא מכיר מקרוב היטב את כל הזרמים. רוטר התחנך כבן ישיבות חרדיות, שימש כקצין בדרגת סרן בצבא וכרב קהילה של בני הכיפות הסרוגות. רוטר אולי אינו דמות מייצגת, אך הרעש שעורר סביבו מעיד, כי תופעת ההתחרדלות צוברת תאוצה.

"אני שייך לדור בני ה-50 ומעלה שנולד כבר במדינה, רובו בנים לניצולי שואה. ספגנו בילדותינו הפנמה שיש רק מדינה אחת בעולם והיא "מדינת ישראל", כל היתר 'גויים'", פתח רוטר את דבריו, "זהו דור שנמצא היום במרכז השידרה הלאומית: בצבא, בפוליטיקה, במשפט וברוב תחומי חיינו. הדתיים שבחבורה, קידשו את המדינה. ממש קדושה לכל דבר ועניין. יום העצמאות הוא להם יום חג דתי, בחג דתי מתכנסים בבתי הכנסת, מתפללים תפילה שונה מיום יום, לובשים בגדי שבת ואפילו תוקעים בשופר. מידי שבת אנחנו בבתי הכנסת מתפללים לשלומה של המדינה. אנחנו מתפללים לשלומו ובריאותו של ראש הממשלה, לשרי הממשלה ולכל היועצים שלה.

אל תצחקו, באמת. אנחנו הדתיים הלאומיים ממש עומדים על במת הקריאה ונושאים תפילה לצור ישראל וגואלו ובתוך הטקסט אנחנו אומרים "ברך את... ראשיה, שריה ויועציה...", כי "מדינת ישראל" עבורנו היא דבר שבקדושה".

לא קדושה ולא בטיח'

לדעתו, ייחוס קדושה למדינה הוא נאיביות: "מרגע שהנושא נמצא תחת הכותרת "קדוש", ממילא כל מה שבא ממנו הוא לא רק חובת אזרח רגילה, אלא גם מוטיב של קדושה. עם דברים קדושים לא משחקים. לדברים קדושים מתייחסים באמונה תמימה ללא שאלות. לכן למרות שהתחלפו ראשי ממשלה ולפעמים בשלטון עמד ראש ממשלה הנוגד לחלוטין את השקפת עולמם של הדתיים, כמו יצחק רבין או אהוד ברק, עדיין בשיא התמימות והנאיביות המשכנו לעמוד על הבמה ולברך אותם, את שריהם ואת יועציהם. כי, כאמור, אם זה דבר קדוש, זה לא משחק ילדים. לא מחליפים דברים קדושים כשלא נוח".

"נפלנו בפח!, הכאב גדול יותר כשמתברר לך שדווקא החילוניים שבנו צדקו, הם לא ראו במדינה שום דבר שבקדושה, לא התכנסו בבתי הכנסת לתפילה כמו ביום הכיפורים, לא קידשו שום דבר אזרחי במדינה, נהגו כנדרש כאזרחים ישרים שומרי חוק, אבל לא מעבר לכך", פרט רוטר על נימים רגישים.

הוא קורא לאחיו הדתיים לאומיים להתפקח: "אמנם זהו שבר אדיר לגלות לאחר 50 שנה שחיית בטעות וגידלת דור של ילדים ותלמידים עם דעה שגויה על-אודות המדינה. גם קשה לגלות שהחרדים צדקו לאורך כל הדרך. ראשי הישיבות שלהם, והרבנים שלהם זיהו מהיום הראשון את האמת ביחס למדינת ישראל, שהעומדים בראשה בדרך כלל הם "זוללי שפנים ובועלי נידות", כדברי הרב ש"ך.

ליהודי דתי קשה במיוחד לבטל קדושה, שהרי כל כולו חי ומקדש עליו דברי תורה, אבל אם חששנו משבר, אנחנו כבר מעבר לכל שבר אפשרי בתולדות מדינה. איזה שבר גדול יותר יכול להיות לילד שנעקר מביתו רק בגלל שהוא ישראלי יהודי וביתו נהרס בדחפורי ענק על-ידי "מדינת ישראל". אתמול, נסע בן גיסי לגדיד לחזות בהרס ביתם הדו קומתי. הוא חזה איך במשך 35 דקות עלה דחפור על הבית. הוא נטל אבן מכל חדר בבית, זיהה את האבן לפי צבע הסיוד שהיה שונה מחדר לחדר והביא אותו אל הוריו. הוריו מסרבים לראות את הסרט שהסריט בעת ההריסה. האם יש שבר גדול יותר לאדם פרטי ממצב שכזה?"

לקחת מהמדינה כמה שיותר

דבריו של רוטר מובאים לידי ביטוי גם בעצות מעשיות: "לכן זו ההזדמנות להתנער ולהתחיל לחיות עם המדינה כאישה שבגדה. כמדינה שמטרתה לשרת את האזרח והוא משלם לה עבור השירותים. שום קדושה, שום תפילה, שום ברכה. נתחיל להיות "חילוניים" ביחסנו למדינה.

המשמעות? כמה שיותר לקחת, כמה שפחות לתת והכל על-פי חוק. התנדבות? ממש לא. להתנדב למדינה שיש בה מצב שהשלטון פועל נגד הכרעת העם בכל הנוגע למדיניות? להתנדב למדינה שיש בה מצב שראש הממשלה הוא מושחת לכאורה על דעת כולם ורק עיתונות מגויסת ושמאל ששולט במנגנוני המשפט והצבא מרפדים את דרכו, כי הוא משרת את השקפתם הלאומית, הנמצאת במיעוט על-פי תוצאות הבחירות? להתנדב למדינה שיכולה בחמישה ימים לחסל חבל ארץ פורח, התיישבות של 30 שנות חיים, ילדים הורים וזקנים, להרוס את ביתם, את בתי הכנסת ובתי המדרש, להוציא מתים מקברם ולהעביר את השטח לגדולי צוררי ישראל, טרוריסטים שמודיעים מראש לאיזו מטרה הם ישתמשו בשטח? נו באמת? איך אפשר להתנדב למדינת סירחון שכזו. רק אצל הנוצרים קיימת האימרה "אם סטרו לך על הלחי, הושט לחי שניה". אנחנו לא נוצרים".

"רבותי, הסתובבתי בימים האחרונים באירופה, בצרפת, בבלגיה ובהולנד. ראיתי מקרוב עד כמה ישראל קטנה, ילדותית וזניחה על הגלובוס. היא מדינה במצוקת זהות אישית, היא מדינה שיד אזרח בגרונו של זולתו, היא ממש לא מדינה קדושה. היא מדינה מפגרת. מפגרת באנושיותה, מפגרת בעצמאותה, מפגרת בטוהר היושרה, היא מפגרת כלכלית, והיא מפגרת בחינוך. הנתונים התפרסמו בסקרים רשמיים שישראל מכירה בהם", חרץ רוטר וביקש, "רבותיי, בני דורי, צאו מזה. תתחילו לנהל אורך חיים לא מחייב. איש איש כשפניו פנימה למשפחתו הוא. לילדיו, להוריו, לפרנסתו, לבריאות ולאושר הפנים משפחתי. אל ירע לבבכם כשתשמעו שישראל משופלת בעמים. משופלת באו"ם, מותקפת בחו"ל. לא ענינכם, ממש כמו שמדינת ישראל לא התענינה בטובתכם שלכם, בדעת הרוב בארץ. קחו אויר ותאמרו "זבש"ה", לא הסוס שלי ולא העגלה. נסו עד כמה שפחות להסתכן "למען המדינה". חבל על החיים עבור כזו מדינה".

רוטר מציע להיפטר מכל בדל פטריוטיות ומאחל לשרון קסאם שייפול על ביתו: "גם אם יתחלף ראש ממשלה, תמיד חפשו מה טוב לכם אישית ברמת החולין, בפרנסה בבריאות ובחיים. תראו כמה זה מקל על החיים, כמה זה משחרר ממתחים, כמה זה נוח ופשוט. סלקו מעליכם כל טיפת פטריוטיות, חבל על זמנכם. החלו לחנך את הדור הבא בצורה טובה יותר ובריאה יותר בכל הקשור ליחסים עם "המדינה".

שימרו חוק, שימרו משפט ועשו צדקה. אבל התנתקו מכל רגשי קדושה ביחס לשליטי המדינה הזו. ארץ-ישראל קדושה וקדושתה לא פגה גם בעת שלטון זרים. הארץ עצמה קדושה ויש בה הלכות הקשורות רק לארץ-ישראל. אבל כל ארגון שלטוני אחר כמו הסוכנות היהודית, המדינה שבדרך ומדינת ישראל? הם חבורת אנשים אינטרסנטיים, רובם הגדול נטולי כל דת ויהדות, מנותקים מערכים יהודיים, חלקם מושחתים עם קבלות וכעת התגלה שהשלטון יכול להתארגן "חוקית" ולפעול נגד דעת הרוב הברור במדינה. איפה יש כאן קמצוץ של קדושה? איך אפשר להתפלל לשלום ראש הממשלה, כאשר בתוך לבך אתה מייחל שיפול קסאם על ביתו בחוות שיקמים וייהרס הבית כולו, כמו שנהרסו בתי אזרחי ישראל בקטיף על-פי פקודתו. אז זהו זה. בלי שום הילת קודש, מדינה ככל העמים, קחו כמה שאפשר ותנו כמה שפחות הכל על-פי החוק והצורך".

הוא אף סיפר סיפור בעל גוון אישי: "כשאבא תלה על המרפסת דגל ישראל ענק ביום העצמאות ושאלתי אותו האם הוא "ציוני", הוא ענה" "עברתי את השואה, רק במדינת ישראל יכול יהודי לדעת שהשלטון לא יפגע בו". זה הקרדיט שנתתי לשלטון הסרוח של המדינה הנכשלת הזו. אבל מי יגול עפר מעיניך אבא, הורד את הדגל, ישראל שלך הצטרפה לאומות שבהם הורסים ביתם של יהודים רק בגלל שהם בני הלאום היהודי. אם תושב קטיף היה משבט המואסי, מדינת ישראל שלך לא היתה נוגעת בו לרעה".

להמשיך להניף את הדגל הכתום

גולש שראה צורך להגיב לדברי רוטר לא חסך שיבטו גם מהחרדים: "אמנם הציונות הדתית או למעשה המפד"ל טעו ובגדול בכך שהאמינו כי ישנו סיכוי לשותפות אמת עם הציונים החילוניים ועצמו עיניהם מלראות את השנאה, הניצול וההשתלטות המוחלטת של החילוניים על כל מערכות המדינה. אך גם החרדים טעו ועדיין טועים בגישתם האומרת "אני את נפשי הצלתי" או "תן לי יבנה וחכמיה", שלמעשה פירושו: אין לנו כל עניין במדינה מכל סוג שהוא ואין לנו אפילו שאיפה כזו. אין לנו אלא ד' אמות של הלכה. המסקנה המתבקשת מהשבר הגדול שעברנו ועדיין אנחנו בתוכו היא, שעלינו להבין כי אין אפשרות למלא בתוכן חדש את הכלי הריק הזה ששמו 'מדינת ישראל' ואין לו טהרה אלא בשבירתו.

יחד עם זאת ברור לנו, כי מדינה ושלטון יהודיים הם חלק מהותי בגאולת ישראל. ומתוך-כך תבוא ההכרה שעלינו לבחור בדרך הקשה ביותר והיא בניין מהיסוד של חברה ומתוכה מדינה ושאר המערכות כגון משפט וצבא, אשר כולם יתבססו על אדני התורה והאמונה".

הגולש הציע גם לא להיפטר מן הדגלים הכתומים, ונתן להם פרשנות מעניינת: "כיוון שהמערכה האמיתית היא על התורה (לכן כמעט שלא ניראו חילוניים בין רבבות המאמינים), עלינו להתמקד בעיקר ולא ניתן יותר לברוח משורש המחלוקת והוא גאולה שלמה הכוללת מקדש על הר הבית, סנהדרין השופטת על-פי דין תורה ושאר המערכות כולן מתנהלות על-פי תורה ואמונה. אגב, הדגל בהחלט יכול להישאר כתום, שהרי כתו"ם הוא ראשי תיבות כהונה, תורה ומלכות, שהם שלושה כתרים והם פאר ישראל"...

לחלק ב'