מבוכה גדולה בבית הדין הרבני הגדול. הרב הראשי לישראל (הספרדי), שלמה עמאר, חתם על פסק דין בדיון שבו כלל לא השתתף, ואף צידד בדעת שני הדיינים האחרים בתיק, כשכתב ש"הדברים פשוטים ונכונים, וגם אני מצטרף לפסק הדין". פסק הדין ניתן במשפט בין בני הזוג, קובע קביעות חמורות מאוד כלפי הבעל, ובסופו קובע פסק הדין השגוי כי על הבעל לגרש את אישתו.

- לחשיפה המלאה של הפרשה
- דיון בפרשה - בפורום משפט

פסק הדין השגוי הכולל את חתימתו של הרב עמאר ניתן ביום 2.8.05 על-ידי בית הדין הרבני הגדול, בפני הדיינים: הרב שלמה עמאר, נשיא (שהינו הרב הראשי לישראל, הספרדי), הרב שלמה דיכובסקי והרב עזרא בר-שלום. פסק הדין ניתן בערעור שהגיש פלוני נגד פלונית. "לדעת ב"כ הבעל, יש לחייב את האישה בשלום בית, ולדעת ב"כ האישה, יש לחייב את הבעל בגירושין, ולמנוע ממנו ראיית הבת ללא השגחה", נאמר בציטוט עיקרי הטיעונים.

הרב שלמה דיכובסקי שכתב את פסק הדין, ציין כי הוא מקבל את עמדת האישה. "האישה מואסת בבעלה מאיסות מוחלטת"; חוות דעת מקצועית קבעה: "אוי לעין ראתה זאת. להערכתי נבנתה טרגדיה אחת על גבי השניה"; "אינני יכול להתעלם מחוות הדעת הקשה של דעת המיעוט בבית הדין האזורי ביחס להתנהגותו של הבעל וחששה של האישה מסטיותיו בעניין הילדה...".

הרב עזרא בר-שלום כתב כי הוא מצטרף לדעתו, ואף הוסיף משלו לפסק הדין. בשמו של הרב עמאר, הדיין השלישי כביכול, נכתב: "נלע"ד [נראה לעניות דעתי, י.י.] שהדברים פשוטים ונכונים, וגם אני מצטרף לפסק הדין".

דבר הפאשלה של הרב התגלתה על-ידי הבעל שנדרש ליתן גט לרעייתו. לאחר בירור העניין התכנסו שוב הדיינים (20.9.05), הפעם עם הדיין השלישי - הרב שלמה בן-שמעון, שישב בהרכב המקורי, וזה האחרון הסכים עם דעת חבריו, ובמקביל הביע בפסק הדין צער הטעות.