בית המשפט העליון קיבל (19.10.05) את בקשתה של נאנסת להתיר את פרסום שמו של אנס, אשר הורשע לפני כחודש בבית המשפט המחוזי בעבירות של אינוס ובמעשים מגונים שביצע בה.
ב-14.7.05 הרשיע בית המשפט המחוזי בחיפה את דוד אזולאי בעבירות של אינוס ובביצוע מעשים מגונים בילדה מאז שהיתה בת עשר ועד גיל 17.
בהכרעת הדין צויין כי אזולאי ביצע מעשים מגונים גם באחותה של הנערה אלא שעל מעשים אלו חלה התיישנות.
בית המשפט הרשיע את אזולאי בעבירות שיוחסו לו וגזר עליו 16 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על-תנאי וחייב אותו בתשלום פיצויים לנאנסת בסך 100,000 שקל.
על-פי סעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, לפיו רשאי בית המשפט להורות על סגירת הדלתיים "לשם הגנה על עניינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על-פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998", התנהל המשפט בדלתיים סגורות.
אלא שבמהלך המשפט ביקשו הנערה ואחותה לאפשר את פרסום שמו של אזולאי ואת תמונתו. לטענת הנערה ואחותה, איסור הפרסום נועד להגן על פרטיותן של הקורבנות ומשביקשו להתיר את פרסום השם, מן הראוי להיעתר לבקשה זו.
בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה ודחה את טענתו של אזולאי לפיה פרסום שמו יפגע קשות בבתו הביולוגית וימיט "חורבן על חייה". עם זאת, הורה בית המשפט על עיכוב הפרסום עד להחלטה בערעור שיוגש לבית המשפט העליון.
במסגרת הערעור לבית המשפט העליון טען אזולאי כי ההגנה מפני פרסום פרטים מזהים הניתנת למתלוננות בעבירות מין היא הגנה מנדטורית ולכן המתלוננת איננה יכולה לוותר עליה.
"נראה כי ככל שהדברים נוגעים למתלוננת, התכלית אשר לשמה נסגרו הדלתיים ונאסר הפרסום ממשיכה להתקיים גם לאחר הרשעתו של הנאשם בדין. אכן, זכותה של המתלוננת להגנה על צנעת חייה ולמניעת חשיפה של פרטים אינטימיים הקשורים אליה, עומדת בעינה גם לאחר ההרשעה", כותבת השופטת אסתר חיות בהחלטתה.
לעניין זכותו של הנאשם קובעת חיות כי בשונה מזכותה של המתלוננת, זכותו של נאשם לאי חשיפת שמו קשורה באופן ישיר לחפותו וכאשר הורשע הוא הופך מ"נאשם" ל"מורשע" ואין הוא יכול עוד להיתלות בחריג לעיקרון הפומביות הקבוע בסעיף 68 (ב)(5).
מכאן קובעת השופטת חיות כי במקרה של אדם שהורשע גובר עקרון פומביות הדיון על הזכות לפרטיות ומוסיפה: "פרסום תוכנו של הליך משפטי ובכלל זה פרטיו המזהים של בעל דין הנוטל בו חלק, איננו בגדר עונש. זהו הכלל והוא כלל גדול במשפטנו".
בית המשפט דחה את ערעורו של אזולאי וביטל את צו הביניים שאסר על פרסום שמו ופרטיו המזהים.
שמותיהן של המתלוננת ואחותה נותרו חסויים.
