פרקליטות המדינה הגישה (ה', 15.12.05) את תגובתה לדיון שיתקיים בפני בית המשפט הגבוה לצדק בעוד כשבוע, שעניינו העתירות שהוגשו לגבי החלטת המדינה ליישם את פסק דינו של בג"צ בנושא פיטום האווזים.
בפסק-הדין המדובר נקבע כי פרקטיקת פיטום האוווזים, שהוסדרה בתקנות צער בעלי-חיים, סותרת למעשה את הוראות חוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), שם נקבע כי "לא יענה אדם בעל חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו כדרך כלשהי".
בית המשפט הוסיף כי רק פרקטיקת פיטום, המפחיתה את הסבל הנגרם לאווזים במידה משמעותית, יכולה לעמוד בהוראות החוק.
מאז ניתן פסק הדין, טוענת הפרקליטות, לא נבחנה פרקטיקה העומדת בתנאי פסק הדין, הניתנת ליישום באופן מיידי. לפיכך הוצאה בחודש שעבר הנחייה למגדלים, שתכליתה להביא לסגירת ענף פיטום האווזים, המתנהל על-פי הפרקטיקות הקיימות כיום. ההנחיה כוללת הוראת מעבר שתכליתה להביא להפסקה הדרגתית של הפיטום, וזאת עד לחודש אפריל 2006.
הנחיה זו היא שעומדת במוקד שתי העתירות שהוגשו לבג"צ. עתירת אירגוני בעלי החיים מבקשת, מחד, להורות על הפסקה מיידית של הפיטום, ללא כל הוראת מעבר. מנגד עומדת עתירת המגדלים, הדורשת לבטל את הנחייה, ולחילופין מבקשת לכרוך את הפסקת הפיטום עם פיצוי המגדלים על סגירת הענף.
לדעת המדינה, דין שתי העתירות להידחות. לגבי עתירת הארגונים, נטען כי "בעקבות פרסום ההחלטה על הפסקת הפיטום, התייתרה העתירה. הפסקת הפיטום אינה נעשית לאלתר, אלא מאפשרת למגדלים תקופת מעבר קצרה, שמטרתה להביא לפיטום את כלל העופות והביצים הנמצאים כיום בתהליך גידול. אלא שלטעמנו, מדובר בהוראה מעבר סבירה ומידתית, המונעת פגיעה קשה במגדלים".
מנגד, לגבי עתירת המגדלים לביטול ההנחייה, נטען כי "השאלה העומדת להכרעה היא האם מוסמכים המשיבים להתיר למגדלים להמשיך ולפטם אווזים בהתאם לפרקטיקה לפיה פועלים המגדלים והמעוגנת באמנה שהם היתוו, אשר אינה שונה מהותית מזו שנפסלה בפסק הדין. לטעמנו, המשיבים אינם יכולים לעשות כן, שכן משמעות הדבר היא פעולה בניגוד להוראות החוק, כפי שפורשו בפסק הדין. לכן, בהיעדר שיטת פיטום, העומדת בהוראות הדין, לא ניתן להמשיך כיום את פיטום האווזים".
במסגרת התגובה מפרט ב"כ הפרקליטות את השתלשלות העניינים ממועד קבלת פסק-הדין האוסר את הפרקטיקה, דרך מינויה של ועדת סנפיר לבחינת שיטות הפיטום, ניסיונות שונים לפיתוח שיטות אכזריות פחות, ולבסוף קבלת ההנחייה.
בסיכום הדברים, שבה המדינה להתייחס ספציפית לטענות הצדדים, והוסיפה, בין השאר, לגבי עתירת האירגונים, כי סגירה מיידית של הענף משמעותה פגיעה קשה במגדלים. אי-לכך "ראוי להעניק למגדלים תקופת מעבר קצרה, שתכליתה לאפשר למגדלים לסיים את הליכי הפיטום של האווזים והביצים המצויים כיום במהלך הליך הגידול. כמו כן, הוחלט להוסיף על תקופה זה תקופת התארגנות קצרה על-מנת לאפשר לחקלאים להתאים עצמם להוראות החדשות".
בכל מקרה, נטען כי על-פי ההנחיה, החל מחודש אפריל 2006 לא ניתן יהיה עוד לפטם אווזים על-פי הפרקטיקות הקיימות, כך שבטווח של מספר חדשים מועט ייפסק הפיטום. העותרים בעתירות הארגונים לא הצביעו על כל פגם בהנחיה, ולכן התבקש בית המשפט לדחות את עתירתם.
לגבי עתירת המגדלים, הוסיפה הפרקליטות, כי "הסבל לאווזים נגרם משורה של גורמים, הקיימים בכל פרקטיקת פיטום - החדרת אוכל לגרונו של האווז באמצעות צינור, בכפייה; הלעטת האווז בכמות מזון, העולה על הכמות הדרושה לו, ואשר הוא היה בוחר לאכול לו היה הדבר ניתן לו; הגדלת הכבד הרבה מעבר לגודלו הטבעי".
לאחר עיון באמנה שהציגו המגדלים, אשר נקבעה בהסכמה הדדית ביניהם, התגלה כי בכל הפרמטרים של הסבל לאווזים לא חל שינוי מהותי בין התקנות לבין האמנה.
"פרקטיקת הפיטום הבסיסית, הכוללת את כל מרכיבי הסבל נותרה בעינה בהליך המוסדר באמנה, ואילו השינויים המתיימרים להיות מהותיים, אינם מהותיים כלל ועיקר".
מן האמור עולה כי הפרקטיקה המוצעת באמנה אינה יוצרת הפחתה משמעותית בסבל, הנגרם לאווז, כפי שקבע פסק הדין, ולכן לא ניתן להתירה.
בנוסף נטען, לעניין פרקטיקה חדשה שהציגו המגדלים, כי "מדובר לעת עתה בפרקטיקה תיאורטית, המבוססת על סוג אווזים מיוחד, שיובא לאחרונה ושנמצא רק במשק אחד בישראל, על מכונת פיטום אשר נטען לגביה שהיא מועילה להפחתת הסבל, וכן על סוג מזון שלא נבדק בצורה מעמיקה".
מכיוון שמדובר בפרקטיקה תיאורטית, אין היא רלוונטית כלל לשאלה העומדת על הפרק והיא האם ניתן כיום להמשיך ולפטם בפרקטיקה הקיימת כפי שמשתקפת באמנה, שאינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין, כפי שפורשו בפסק-הדין.
תגובת המדינה התייחסה גם לטענתם החלופית של המגדלים, לפיה יש להתנות את סגירת הענף בפיצוי כספי, ודרשה לדחות גם אותה.
ראשית, מכיוון שהפרקטיקה הקיימת אסורה על-פי הדין, לא ניתן להכשירה רק בשל היעדר פיצוי, ושנית, הפגיעה במגדלים באה כתוצאה עקיפה של חקיקה ראשית, כפי שפורשה בפסיקתו של בית המשפט.
לסיכום, נטען, ההנחיה על הפסקת הפיטום התקבלה לאחר שהתברר כי לא קיימת פרקטיקת פיטום ישימה מיידית, העומדת בתנאי פסק הדין. ההנחיה כוללת הוראת מעבר, שמטרתה למנוע פגיעה לא מידתית במגדלים. אי-לכך, ההנחיה מהווה ישום של הוראות החוק, כפי שפורשו על-ידי בית המשפט הנכבד, ואין בעתירות כל עילה להתערבות בהנחיה.
