בית המשפט המחוזי בחיפה דחה באחרונה את ערעורו קצין התגמולים באגף השיקום של משרד הביטחון, נגד החלטתו של בית משפט השלום בעיר, אשר קיבל עירעורו של חייל לשעבר ,וקבע כי יש לראות בתנאי שירותו בסיירת הנח"ל כגורם לפרוץ מחלת הסוכרת בה לקה.
המחלוקת בתיק, בגינה הוגש הערעור למחוזי, היתה האם תנאי שירותו של החייל גרמו למחלת הסוכרת האמורה, כאשר טענתו המרכזית של קצין התגמולים היתה, כי לא קיימת אסכולה רפואית מבוססת הקובעת קשר סיבתי בין עצם השירות בצה"ל לבין המחלה, וזאת גם בהעדר אסכולה רפואית המכירה במתח נפשי, כגורם למחלת הסוכרת.
החייל, פורט בהחלטה, התגייס לשירות צבאי סדיר בצה"ל באוקטובר 99', כשהוא בריא ובעל פרופיל 97. תנאי שירותו לא היו קלים, והיו רוויים קושי פיזי ומתח.
הוא החל את שירותו ביחידת החילוץ של חיל האוויר 669, ממנה הודח לאחר זמן מה. ההדחה הייתה מלווה באכזבה גדולה, בהיותו של חייל בעל מוטיבציה גבוהה לשרת ולתרום. לאחר ההדחה עבר למסלול בסיירת הנח"ל, שנמשך כשנה וחצי, והידוע כקשה במיוחד, בהיותו כולל משאות מפרכים, שעות שינה מועטות ועמידה במבחן מפקדים באופן שוטף.
תוך-כדי המסלול היו נערכים מדי פעם "מסכמים" מיוחדים, שהם מבחנים הכוללים ניווטים, משימות סיור, וכיוצא באלה - כולל הקפצות למשימות בשטחים בשל אירועי האינתיפאדה שהתרחשו באותו הזמן.
החייל, נקבע, הותיר בפני בית משפט השלום - בשיבתו כוועדת ערעורים - רושם של אדם רגיש וסגור. הוועדה קבלה את טענותיו ואת עדותו לגבי מצבו הנפשי והלך רוחו במהלך שירותו הסדיר, וציינה, כי בשל העובדה שהודח מן השירות ביחידה הראשונה, חשש מאד מן "המסכמים" וכן משיחת "קו אדום" - המהווה שיחה מקדימה לכוונה להדחה.
כחודשיים לפני סוף המסלול זומן החייל לשיחה כזו עם מפקדו, ממנה חשש מאוד, וגם חש בושה ופחד מפני מה שצפוי לו בביתו וביישובו עם חבריו וסביבתו הקרובה - דבר שגרר למתח ולמשבר דכאוני. הוא לא פנה לעזרה נפשית, והוועדה קיבלה את עדותו כי ההדחה הצפויה היוותה עבורו "מצב דחק חריף מאד שהשפעתו עליו קשה באופן מיוחד וחריג".
לעניין פרוץ מחלת הסוכרת צויין, כי שלושה שבועות אחרי שיחת "הקו האדום" חש המשיב יובש בגרון, הפרעות קשות בראיה, תדירות גבוהה בהפרשת שתן, עייפות כללית וירידה במשקל - מ- 72 ל- 65 ק"ג. בעקבות התלונות האמורות פנה למרפאה הצבאית בחברון, ומשם הופנה לאישפוז בבית חולים "הדסה" עין כרם בירושלים שם אובחנה אצלו מחלה הסוכרת.
הוועדה ניתחה במקביל גם את חוות-דעתו של המומחה מטעם קצין התגמולים, אשר סבר כי אין קשר בין מצבי דחק ולחץ קשים לבין מחלת הסוכרת, ובנוסף גם את חוות-דעתו של המומחה מטעם החייל, אשר קבע כי כן קיימת השפעה שכזו.
בסופו של דבר סמכה הוועדה ידיה על מסמך הידוע כ- "המלצות הוועדה לבדיקת הקשר הסיבתי בין תנאי דחק לבין סוכרת" מטעם האגודה הישראלית למחלה, ובנסיבות אלה קבעה, כי באותם המקרים שבהם מתפרצת מחלת סוכרת מסוג 1, בסמיכות לאירוע דחק נפשי מיוחד וחריג, יש להכיר בקיומו של קשר סיבתי נדרש, בין המחלה לבין השירות הצבאי.
תוך יישום מסקנות אלה על המקרה דנן, ובמיוחד לאחר שנקבע שעובר להתפרצות המחלה היה החייל נתון תחת דחק נפשי שהלך והצטבר, ואשר הגיע לשיאו זמן קצר לפני הופעת המחלה, נקבע כי תנאי השירות והאירועים בהם היה נתון, היו אירועים חריפים ובעלי עוצמת דחק מיוחד, אשר גרמו להופעת המחלה אצלו. אי-לכך, נפסק כי הוכח קיומו של קשר סיבתי רפואי ומשפטי, ומחלת הסוכרת בה לקה החייל נגרמה לו בעת השירות ועקב השירות הצבאי.
במסגרת הערעור לבית המשפט המחוזי, טען קצין התגמולים, בין השאר, כי לא היה מקום לייחס לשירותו הצבאי של החייל אופי קשה ומלחיץ, מאחר שהוא עצמו לא טען לכך.
העובדה ש"התאכזב" מן השירות, בכך שציפיותיו היו גבוהות ממה שיכול היה לבצע בפועל, אין בה כדי לקיים קשר סיבתי בין פרוץ המחלה לבין השירות עצמו - במיוחד כאשר ניתן משקל רב להרגשתו הסובייקטיבית.
כמו-כן צויין, מבחינת קיומה או העדר קיומה של אסכולה רפואית, והסתמכות הוועדה על מסמך האגודה הישראלית לסוכרת, כי אין לראות במסמך זה מקור לאסכולה רפואית מחייבת.
בנוסף הפנה קצין התגמולים לכך, שבאותו דוח נכתב כי לא נמצאה הוכחה מדעית חד-משמעית בדבר הקשר הסיבתי שבין הלחץ הנפשי לבין התפתחות הסוכרת מטיפוס 1.
החייל מצידו, ביקש לדחות את הערעור, והדגיש כי הן מבחינה סוביקטיבית והן מבחינה אובייקטיבית היה נתון בסיטואציה של מתח נפשי קיצוני, וכי זה גרם לפרוץ המחלה. עוד ציין את הסמיכות בין פרוץ המחלה ובין התנאים האמורים.
הרכב שופטי המחוזי (שולמית וסרקרוג, יצחק כהן ורון שפירא) ציין בראשית החלטתו, כי לעניין הקביעות העובדתיות והמסקנות בנוגע לתנאי השירות ומצב הדחק של החייל, אין מקום להתערבותה של ערכאה זו. "אלה נקבעו על-ידי הוועדה, תוך ערנות למצב המשפטי, ותוך ניתוח מפורט של תנאי השירות הקשים הן מן האספקט האובייקטיבי והן מן האספקט הסובייקטיבי. הקביעות והמסקנות מבוססים היטב על חומר הראיות".
לעניין קיומו של הקשר הסיבתי הרפואי-משפטי בין מצבי לחץ ודחק קשים לבין מחלת הסוכרת, נקבע, כי די לעיין בחוות הדעת של המומחה מטעם קצין התגמולים עצמו, כדי להגיע למסקנה שלא ניתן לשלול קיומו של קשר כזה, במיוחד כאשר יש בראיות בכדי להצביע על קיומו.
בסופו של דבר, נפסק, אין להתעלם מן העובדה כי השאלה אם קיימת אסכולה רפואית הקובעת קשר כזה אם לאו אינה שאלה טהורה של עובדה, וכי אין תשובה ברורה לשאלה מתי דעה מסוימת נעשית לאסכולה.
בהמשך הדברים הדגיש בית המשפט, כי יישום המסקנות האמורות על המקרה דנן מורה, שהוועדה העמידה את "הקשר הסיבתי הקונקרטי" כמבחן לקשר הסיבתי המשפטי הקובע, ומבחינה זו יישמה נכון את ההלכות שנקבעו לעניין חובת ההוכחה המוטלת על חייל שנפגע להוכיח את אלמנט "עקב השירות".
"מחלת הסוכרת ניתן לשייכה למחלות בעלות אופי קונסטיטוציונאלי. בסוג כזה של מחלות גם כאשר הייתה המחלה חבויה ובלתי ידועה עד לאירוע שבו פרצה, הרי שעצם פרוץ המחלה, עקב אירוע הקשור בשירות יוצר את הקשר הסיבתי המשפטי בין השירות לבין המחלה".
העובדה, קבע הרכב השופטים, שהמחלה יכולה להתפרץ או להתלקח גם ללא קשר עם השירות הצבאי איננה יכולה לשלול קשר סיבתי כאשר היה אירוע בשירות שהאיץ את פריצת המחלה. אותה האצה היא זו שיכולה ליצור קשר בין השירות לבין המחלה, וזה מה שיביא בסופו של דבר להכיר בקשר בין השירות לבין המחלה.
לאור כל האמור לעיל, בחר בית המשפט לדחות את ערעורו של קצין התגמולים, וזאת מבלי להטיל עליו צו לתשלום הוצאות המשיב.
