בית המשפט לעניינים מקומיים בתל אביב זיכה השבוע את משה ליפקה מאשמת חניה אסורה, לאחר שקיבל טענתו, כי הוראות התמרור לצידו חנה, המאפשרות חניה מועדפת לבעלי תו אזורי, אינן ברורות דיין.
כתב-האישום כנגד ליפקה ייחס לו עבירה של חניה בניגוד להוראות חוק העזר של תל אביב, משום שהחנה רכבו בניגוד לתמרור המתיר חנייה לכלי רכב מסוימים בשעות מסוימות. במהלך משפטו כפר הנאשם בעובדות שנטענו נגדו, והעלה טענה משפטית ביחס לאישום שיוחס לו, על-פיה הנורמה והאזהרה במקרה זה היו צריכים להיות ברורים יותר, ועל-כן מן הדין לבטל את האישום.
ב"כ הנאשם הציגה צילום של התמרור, בו נראה הכיתוב ש"החניה מותרת לבעלי רכב בעל תו חנייה אזורי מס' 4 בכל שעות היממה".
לטענתה, על-מנת לגבש ולשכלל את האשום הפלילי בהחנית רכב שאיננו נמנה עם סוג הרכב שצויין, שומה היה על העיריה לציין בנוסח המופיע בתמרור את המילים "רק", או "בלבד", כמגבילות את זכות החניה במקום רק לרכב מורשה.
לגישתה, בשל העדרן של אחת מהמילים הללו, הרי שמגיעים לאיסור החנייה בניגוד לתמרור דרך מסקנה ו"על התמרור להיות ברור יותר ממה שהוא".
בין הצדדים לא היתה מחלוקת, כי רכב הנאשם איננו נושא תו חנייה אזורי מס' 4, ובהיותו תושב רמת השרון הוא איננו נמנה עם תושבי העיר ת"א. מאוחר יותר אף הבהירה ב"כ הנאשם, כי מרשה מודה בעובדות נשוא האישום, אך כופר באשמה - הוא טוען שהחנה את רכבו תוך כדי הצמדת כרטיס חנייה רגיל.
ב"כ המדינה מצידה, ביקשה בסיכומיה לדחות את טענות ההגנה, וזאת בהסתמך על הוראות החוק המקנות סמכות ברורה לראש העיר להקצות אזורי חנייה מוסדרים לבעלי תווי חניה אזוריים, כמו גם לפרשנות שיש לתת להוראת התמרור אותו היפר הנאשם בהתנהגותו.
בנוסף לכך, הביאה העיריה את הוראות הודעת התעבורה (קביעת תמרורים) בנושא, במסגרתן נקבע, כי "צויין אחד התמרורים המפורטים בתוספת או על שלט מעליו, מתחתיו או לידו הוראה בענייני תעבורה אסור להתנהג בניגוד להוראה".
התכלית, הוסיפה המדינה, העומדת בבסיס הוראות חוק העזר, פורשה גם על-ידי בג"צ, שם נקבע כי "לא פחות מכך, רשאית וחייבת העיריה לשקול שיקולים הנוגעים לאיכות חייהם של תושבי העיר, נוחותם ורווחתם..".
אין מחלוקת, צויין, בין הצדדים, כי ראש העיריה מוסמך גם מוסמך לקבוע "חנייה מועדפת" לתושבי עירו, במקומות שונים, על דרך הנפקת תווית לרכבם.
שופט בית המשפט, אריה שרעבי, בחן את סעיפי החוק הרלוונטים, וסיכם את הסוגיה בשאלה אחת - האם נוסחו של התמרור מכיל בחובו איסור גורף להחניית כלי רכב שאינו מצויין בתמרור, או שמא, כטענת הנאשם, נוסח התמרור נותן פתח רחב לפרשנות, דהיינו שבהיעדר סיוג והגבלה בנוסח התמרור לא קם איסור להחנות כלי רכב שאינם נושאים תווית חנייה אזורית.
עיון בצילומו של התמרור גילה כי הוא מורכב משני שלטים, האחד מעל מישנהו. השלט הראשון היה שלט המתיר חנייה לכלי רכב, כשהאותיות "ח" ו-"P" מצוינות בחזיתו. מתחת לשלט זה הוצג שלט נוסף שקבע, כי "החנייה מותרת לרכב בעל תו חנייה אזורי מס' 4 בכל שעות היממה". משמעות הוראה זו, הינה מתן חנייה מועדפת "ללא תשלום אגרה לכלי רכב הנושא תווית חנייה אזורי מס' 4 בכל שעות היממה".
אולם, הדגיש בית המשפט, התמרור איננו מסייג את היתר החנייה רק לרכב נושא תו חנייה אזורי כמצויין בו, כשם שאין בו איסור לחניית רכב אחר בתשלום אגרה - כמו במקרה של הצמדת כרטיס חנייה לחלון הרכב, כפי שעשה הנאשם עצמו.
אילו היו הוראות התמרור מציינות שהחנייה מותרת רק לרכב בעל תו חנייה אזורי, או שהחניה מותרת לרכב בעל תו חנייה אזורי מס' 4 בלבד, כי אז לא היתה מתעוררת כלל השאלה.
"מעצם העובדה שהתמרור מתיר חנייה מועדפת לרכב נושא תו חנייה אזורי מסוים, על כרחך אתה למד כי מכלל הן אתה שומע לאו, דהיינו: החנייה מותרת לרכב נושא תו חנייה אזורי מסוים, ומן הסתם, אסורה החנייה לרכב שאיננו נושא תווית מן הסוג המצויין בתמרור. זוהי מסקנה שאין לבטלה במחי יד אלא, שבמישור הפלילי קא עסקינן ולדעתי אין להחילה על העובדות נשוא דיוננו שכן, אנו מגיעים לתוצאה זו על דרך היקש והוצאת מסקנות".
בפרשה זו, הדגיש השופט שרעבי, עסקינן באיסור פלילי שלצידו סנקציה פלילית, ועל כן מחייב הדין כי האיסור יהא ברור, נחרץ שאיננו משתמע לשתי פנים.
"פרשנות שיש לתת להוראה פלילית הפוגעת בזכויות הנאשם צריכה וחייבת להיות צרה ודווקנית ולא פרשנות מרחיבה אשר, הגם שיש לה עיגון ותמיכה אפשרית, אין היא חד-משמעית".
לאור הוראותיו של חוק העונשין, הגיע בית המשפט למסקנה, האמור בתמרור נשוא האישום מתיר חנייה לרכב מסוג מסוים, אך הוא איננו מסייג ההיתר באופן ברור להחניית כלי רכב אחרים, דוגמת רכבו של הנאשם. אין בתמרור כל איסור גורף, ברור ונהיר די הצורך על החניית רכב שאיננו נמנה עם אלה המצויינים בו.
בהמשך הדברים, ציין בית המשפט את פליאתו על השמטתה של המילה "רק" מנוסחו של התמרור, באופן שיהא ברור לכל אזרח המבקש להחנות את רכבו כי נאסר עליו לעשות כן במקום עליו חל האמור.
"מתקין חוק העזר איננו משחית מילים לריק והוא טרח להוסיף את המילים 'רק' ו'בלבד' בחקיקת המשנה בדברו על 'חנייה מועדפת', כפי המקרה הנדון כאן. למרבה הצער, לא בא זכרן של מילים אלה, או אחת מהן, בגוף התמרור, מקום שהיו הופכות את האיסור הכלול בו ברור לכל הדיוט".
לאור האמור לעיל, קבע בית המשפט לבסוף, נמצא לנכון לזכות את הנאשם מחמת הספק. בנוסף, הדגיש השופט, "יכול ותוצאת פסק דין זה תיאלץ הרשות המקומית לתקן את נוסח התמרורים הזהים לתמרור שבפנינו ע"י הוספת המלים 'רק' או 'בלבד', ברם, עדיפה דרך זאת מאשר נקיטת הליכים פליליים כנגד האזרח, שמשמעה עינוי דין והוצאות מיותרות".
