היום לפני 57 שנה, ב-24 בפברואר, 1949, נחתם הסכם שביתת הנשק בין ישראל למצרים.
עם החלטת האו"ם על חלוקת ארץ ישראל והקמת המדינה היהודית פתחו המדינות הערביות במלחמה, שהחלה עוד לפני ההכרזה הרשמית של בן-גוריון על הקמת המדינה.
הצבא המצרי תכנן לכבוש את היישובים היהודיים בנגב ולהתקדם לעבר אשקלון ואשדוד, ודרכם - לתל אביב. את ישראל תקפו בה בעת צבאות סוריה, ירדן ולבנון. סוריה מצידה, יחד עם לבנון ועירק, תכננה להתקדם דרך עמק יזרעאל ולהגיע עד חיפה. הצבא הירדני ביקש לתפוס שטח רב ככל האפשר במזרח הארץ.
בישראל, כל ארגוני המחתרת פורקו והתאחדו לצבא אחד - צבא ההגנה לישראל (צה"ל). כוחות צה"ל הצליחו לעצור את מתקפת הערבים, ובסופה של המלחמה גם לכבוש שטחים רבים, שלא הוגדרו כשטחי ישראל על-פי האו"ם.
במלחמה נהרגו כ-6,000 יהודים, כמעט אחוז מגודלו של כל היישוב העברי בארץ ישראל.
הקרב על עצמאות המדינה נמשך 20 חודשים, ובחודש ינואר 1949 נחתמו הסכמי שביתת הנשק עם מצרים, לבנון וירדן. חצי שנה אחר כך נחתם ההסכם עם סוריה. הסכמי שביתת הנשק שנחתמו בין ישראל לשכנותיה בעקבות מלחמת העצמאות היוו את הסיום הפורמלי של מלחמה זו.
במסגרת הסכם שביתת הנשק עם מצרים נקבעו אזורים מפורזים משני צדי הגבול באזור ניצנה ונערכו חילופי שבויים של 7 ישראלים כנגד 1,200 מצרים.
בהסכמי שביתת הנשק נקבע תוואי "הקו הירוק", שהיה גבולה של ישראל עד למלחמת ששת הימים.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
