סיכסוך משפטי שהתגלע בין עו"ד משה קפלנסקי, לחברת הביטוח מנורה, הגיע לסיומו בהכרעה לטובת קפלנסקי, שאיפשרה לו לעכב כספים ומסמכים משפטיים של חברת מנורה, עד שזו תעביר לו שכר טירחה בגין הייצוג שהעניק לה בעבר.
ההתדיינות בין קפלנסקי למנורה, מבוססת על טענתו של קפלנסקי, שלא שולם לו שכר טירחה בנוגע לייצוגה של חברת מנורה בתיק מסויים. קפלסנקי טיפל עבור מנורה במספר רב של תיקים. בעקבות חוב זה הודיע קפלנסקי על כוונתו להפסיק לייצג את החברה, ולנהל עימה מו"מ על ביצוע התשלום והעברת התיקים. במנורה נמנעו מלנהל את מו"מ, ולכן הגיש עו"ד קפלנסקי תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים.
במקביל הודיע קפלנסקי, כי הוא מסרב להעביר לרשות החברה או עורכי דין חדשים שימונו לה, את המסמכים הרלוונטיים לתיקים בהם טיפל, או כספים שהחזיק עבורה מתוקף תפקידו. קפלנסקי טען ל'זכות עיכבון'. בחברת מנורה טענו, כי מדובר בצעד מיותר, ופנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב. שם ביקשו מסגן הנשיא, ד"ר גבריאל קלינג, לחייב את קפלנסקי להשיב אליהם את המסמכים ואת הממון שגבה עבור מנורה. במנורה טענו, כי אם יזכה בתביעתו, יקבל קפלנסקי את שכר הטירחה, אולם אין הצדקה לעיכוב המסמכים, דבר הגורם להם נזק משפטי בדיוניהם הנוספים.
את החלטתו להחזיק במסמכים ובכספים, ביסס קפלנסקי על סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, הקובע שלושה תנאים לעיכוב מסמכים וכספים על-ידי עורך דין:
(1) עורך הדין טוען לחוב של לקוח בגין שכר טרחה והוצאות שהוציא;
(2) המסמכים שעורך הדין מעכב באו לידו עקב שירותו ללקוח;
(3) עורך הדין הגיש תביעה על שכר טירחתו או הוצאותיו תוך שלושה חודשים מהיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב.
חברת מנורה כפרה בשני התנאים האחרונים, וטענה כי ספירת שלושת החודשים צריכה להתייחס לכל אחד מהתיקים בהם ייצג קפלנסקי את החברה בנפרד. בנוסף טענה, כי המסמכים המעוכבים אינם מתייחסים לתיק בגינו תובע קפלנסקי שכר טירחה.
סגן הנשיא קלינג לא התרשם מהטיעונים, ודחה אותם. בחברת מנורה הציעו בלית ברירה להפקיד ערובה בסכום של כשני מיליון ש"ח, כנגדה ישוחררו המסמכים המעוכבים. גם הצעה זו נדחתה על-ידי קלינג, שטען כי מדובר בשלב מאוחר מדי.
בסופו של דבר פסק סגן הנשיא לטובת קפלנסקי, וחייב את חברת מנורה לשלם לו הוצאות בסכום של 25,000 ש"ח. לעת עתה, יוכל קפלנסקי להמשיך להחזיק במסמכים ובכספים, עד שיתקבל פסק הדין בנושא שכר הטירחה שלו.