הרשות הלאומית להסמכת מעבדות פירסמה הודעה, בה היא מפרטת את השתלשות הליך השעיית הסמכתה של מעבדת איזוטסט, והליקויים שהתגלו בפעילותה והביאו להחלטת ההשעייה. לטענתה, הליך ההשעייה בוצע כדין ובלא משוא-פנים.

בנוסף, התקבלה תגובת הרשות לפניותיה של המעבדה למ"מ ראש הממשלה ושר התמ"ת אהוד אולמרט, ליועץ המשפטי לממשלה, מני מזוז, ולמבקר המדינה, השופט (בדימ.) מיכה לינדשטראוס, בבקשה לבדוק את טענותיה, לפיהן אורנה דרייזן, מנכ"ל הרשות, אשר שללה את הסמכתה של איזוטסט לפעול כמעבדה בתחום הבניה והסלילה למשך תקופה של כחצי שנה, פעלה משיקולים זרים ולא על-פי כללי המנהל התקין.

הרשות טוענת, באשר להאשמות על קירבת משפחה כלשהי בין דרייזן, ומי מעובדי חברת איזוטופ, מתחרתה של איזוטסט, כי "קירבת המשפחה הינה מדרגה שלישית ודרך נישואים - קשר דומה לזה שמתקיים בין כמעט כל שני ישראלים".

במסגרת ההודעה בעניין הליך ההשעיה מוסבר, כי מעבדת איזוטסט בע"מ, אשר הינה מעבדה מוסמכת ומאושרת לענף הסלילה והבניה, הוסמכה ע"י הרשות לראשונה בשנת 1996. מאז חודשה הסמכתה ברציפות מידי מספר שנים.

לאור תלונות, מצויין בהמשך, שהתקבלו ברשות אודות התנהלותה של המעבדה, ערכה הרשות חקירה מקיפה, לרבות שיבעה מבדקים במעבדה, חלקם מבדקי פתע וחלקם בהודעה קצרה מראש.

המבדקים נערכו בין התאריכים 14.12.05 ל- 11.1.06, והקיפו נושאים, הקשורים בעבודת המעבדה, מיוני 2003 ועד היום, כשהתקופה שנבדקה, כולה, באחריות הבעלים וההנהלה הנוכחיים.

המבדקים עצמם, פורט, נערכו בשלושה מתוך שישה סניפים של המעבדה, לרבות בסניף המרכזי, ביבנה. התחומים שנבדקו היו: קרקע, בטון, בדיקות עובי טיח ואטימות ממדי"ם - אותם תחומים, המהווים, לטענת הרשות, את מירב פעילות המעבדה. היקף המבדקים הרחב ושימת הדגש על מגוון נושאים, לאורך תקופה של יותר משנתיים ובמספר סניפים, נועדו לבחון האם אכן קיימת בעיה ואם כן - האם מדובר בבעיה נקודתית או מערכתית.

במבדקים התגלו ממצאים רבים, שהוגדרו כבעייתיים, ואשר הוגשו לתגובת המעבדה. סיכום הממצאים העלה את הבעיות העיקריות הבאות: עובדי המעבדה חרגו מדרישות התקן המחייב לביצוע הבדיקות על פיו הוסמכה המעבדה; הנהלת המעבדה לא הקצתה תשומות כוח אדם מספיקות לביצוע כל העבודה שנדרשה; בדיקות בוצעו על-ידי עובדים, שלא הוכשרו למשימות, שהוטלו עליהם; מורשי חתימה אישרו תעודות בדיקה מבלי שבדקו ביצוע אמין ונכון של הבדיקות; והנהלת המעבדה לא קיימה בקרה מספקת, ולא אפשרה פעילות מתואמת של מערכת האיכות לפיקוח על ביצוע העבודות בפועל.

לאור חומרת הממצאים והיקפם, הוסבר בהמשך, המליצה ועדת ההסמכה ברשות על שלילת הסמכתה של המעבדה. ביום 30.1.06 הודיעה מנכ"ל הרשות למעבדה על המלצת ועדת ההסמכה ונתנה בידיה הזכות להשמיע טענותיה ולערער על ההמלצה.

כנדרש על-פי נהלי הרשות - נוהל ערר ונוהל הסדרים להשעיה או שלילת ההסמכה - מינתה מנכ"ל הרשות ועדת ערר, שתשמע את טענות המעבדה, באופן שתוכל לייעץ ולהמליץ בפניה איזו החלטה לקבל.
חברי ועדת הערר היו: יו"ר הוועדה, עו"ד מרים רוזנטל, פרקליטת מחוז תל אביב (פלילי) בדימוס; עו"ד אהרון מיכאלי ממשרד מ. זליגמן ושות', אשר משמש בשנים האחרונות כיועץ משפטי חיצוני של הרשות; ומגר' אתי פלר, ראש אגף לקוחות אסטרטגיים ו-GLP ברשות.

את ממצאי הרשות, מצויין בהודעה, הציגו גב' ליאת קמחי, ראש אגף הנדסה; ועו"ד רויטל סוסובר, היועצת המשפטית של הרשות, ואת טענות המעבדה הציגו עו"ד דנציגר ועו"ד לוין, הראל בר מנכ"ל המעבדה ויועצים שונים אחרים.

ישיבות השימוע בפני ועדת הערר נערכו בימים 16.2.06, 27.2.06, 1.3.06 ובמהלכן נידונו הממצאים השונים. המעבדה, מודגש בהודעת הרשות, השמיעה את טענותיה והותר לה להגיש כל מסמך, חוות דעת או מוצג, שיתמכו בהן, והמלצות ועדת הערר הוגשו לבסוף למנכ"ל הרשות ביום 15.3.06.

כבסיס לדיון, ראתה הוועדה לבחון מספר שיקולים, שנוסחו באופן הבא:ראשית, "תחומי ההסמכה של המעבדה עוסקים בנושאים בעלי חשיבות ציבורית עליונה. פעילות המעבדה עוסקת לא רק בבדיקות בעלות חשיבות כלכלית, אלא בענייני טיב ואיכות חומרים ועמידה בנהלים ותקנים, שיש להם קשר הדוק עם בטיחות הציבור בכללותו - כבישים, מבנים, חדרי ביטחון ועוד. הרשות חייבת לשקול, ראש וראשון, את טובתו של הציבור אשר על עניינו היא מופקדת. כל השיקולים האחרים, חייבים לסגת מפני שיקול זה והצורך להבטיחו ולשמור עליו מכל משמר".

בנוסף, "מעבדה מוסמכת על-ידי הרשות, נהנית מאמונה המלא של הרשות, כי פעולתה היא מקצועית, כי סדריה ונהליה נשמרים בקפידה וכי היא מקיימת באופן מלא ומדויק את דרישות ההסמכה, לרבות כל התקנים, ההנחיות והנהלים שעליהם היא חתמה. הרשות אינה שוטר; אין בידה לבדוק בעצמה את אלפי פעולותיה של מעבדה, כל שכן כשעסקינן במעבדה גדולה ועתירת פעילות כבענייננו, ולבקרם מקצועית ועניינית".

שלישית, "מעבדה המוסמכת על-ידי הרשות, עושה שימוש בעובדת הסמכתה ומבקשת לזכות בערך, הכרה ומעמד לפעולותיה בזכות הסמכה זו. סמליל הרשות המופיע באישוריה של המעבדה ובתוצאות בדיקותיה הינו הביטוי המוחשי החיצוני של הסמכה והכרה זו. משכך, לרשות אחריות גדולה לרמתה של המעבדה, טיב פעולתה, הסטנדרטים המקצועיים, הניהוליים והארגוניים שבהם היא פועלת".

בסיכומיה הדגישה הוועדה, כי "כשסוקרים אנו את הממצאים שעלו בדיון שבפנינו ואשר סקרנו בפתח דברינו, אנו מגיעים לכלל מסקנה, כי אין המדובר הוא בכשלים נקודתיים בלבד או בעלי חשיבות מעטה שאין בהם להשליך על אמונה של הרשות במעבדה. בהקשרים שונים ובנקודות זמן שונות התברר, כי רישומיה של המעבדה אינם מדוייקים או אינם נכונים כלל. יתכן, כי בשל גודלה של המעבדה ומספר האתרים, הנושאים והעובדים המועסקים על ידה - אין בידי המעבדה תמונה איכותית וטובה של כל הפרמטרים הרלוונטיים לעבודתה - ולכן, עולה חשש של ממש, כי אין היא מסוגלת לקיים בקרה וביקורת בזמן אמת או אפילו בדיעבד של איכות, דיוק ונכונות פעולותיה ורישומיה. בארבעה מקרים לפחות (ממצאים 10,7,3,1) המעבדה פעלה בניגוד לתקן המחייב אותה, או בניגוד למשמעות המיידית והמקובלת שלו, או בניגוד להסכם הפיקוח. ממצאים אלה עוסקים בתחומים חשובים מאין כמותם, אשר חשיבותם הינה בתחום ההגנה על האינטרס הציבורי החיוני".

ממצאים אלו, נטען, נבחנו בשאלת המידתיות, וכל החלטה של הרשות בעניינה של המעבדה צריכה להיות מידתית.

"המידתיות היא אמת מידה הבוחנת את היחס בין המטרה אשר הרשות הציבורית מבקשת להגשים, ואשר יש בה כדי לפגוע בזכות אדם, לבין האמצעי שהיא בחרה בו להשגת המטרה הפוגעת. על הרשות המינהלית לבחור במדרגה הנמוכה ביותר בסולם של אמצעים שכולם מובילים למטרה, ושפגיעתם בזכות האדם הולכת וגדלה ככל שעולים במדרגות הסולם".

לאור כל אלה המליצה הוועדה - בדעת הרוב, כי לאחר שקילת כל השיקולים "יש להשעות את הסמכתה של המעבדה לתקופה של 6 חדשים. במשך תקופת ההשעיה על המעבדה לבצע פעולות מתקנות במבנה המעבדה, באיוש בעלי התפקידים בה, בקביעת מנגנוני בקרה וביקורת לביצוע משימותיה, בקביעת נהלים ואמצעים מתאימים לתיעוד מלא ומדויק, לקיום התאמה של הליך ביצוע הבדיקות לדרישות התקן והרשות וכיוצא באלה עניינים שיש בהם כדי להבטיח את אמונה של הרשות במעבדה ובאיכות פעולתה".

בסיכום הוועדה היתה גם דעת מיעוט, שסברה כי יש לשלול את הסמכת המעבדה לתקופה של 12 חודשים. מנכ"ל הרשות אימצה את החלטת דעת הרוב בוועדה והודיעה למעבדה על השעית הסמכתה ביום 16.3.06.

מדינת ישראל, הודגש בהמשך הההודעה, והרשות - כבאת כוחה, מקנות למעבדה את החופש והזכות לעבוד עבור המדינה, כגוף שלישי בלתי תלוי ולסייע לה בפיקוח בתחום הבנייה בישראל.

"יש להדגיש, שלתוצאות בדיקות בתחום הבניה יש השפעה על יציבותם של מבנים, מסילות ברזל, כבישים, גשרים וכדומה. יש לבדיקות אלה משמעות לגבי שלום הציבור ובטיחותו. חיי אדם תלויים ועומדים מנגד, ודי לנו אם נזכר באסון וורסאי בישראל או באסונות אחרים ברחבי העולם. אנו מצווים שלא להקל ראש בפיקוח על מעבדות הבניה, כדי למנוע אסונות נוספים כאלה בסיטואציות, שקשה לצפותן מראש".

המדינה, מצויין, מצפה, כי המעבדה תפעל כגוף בלתי תלוי, ולכן למעבדה הפועלת בתחום הבניה נדרשת יכולת עמידה בפני לחצים ופיתויים וכושר לנטרל את מניעי הנבדקים.

"מערכת הפיקוח על הבנייה נבנתה כך, שבמקרים רבים - מזמין הבדיקה הוא הקבלן המבצע את העבודה. עובדה זו מחייבת את המעבדה בניקיון כפיים ואמינות ומטילה עליה דרישות מחמירות למניעת ניגוד עניינים. אמינות ללא סייגים, היא לכן ערך עליון בפעילותה של מעבדת בנייה. אין משמעות למומחיותם של אנשי המקצוע במעבדה, אם הנהלת המעבדה אינה מקצה להם את המשאבים הנדרשים לפעילותם ולא נותנת להם את הגיבוי המלא לבצע את עבודתם באופן הגון ונטול פניות".

לרשות הלאומית להסמכת מעבדות, נטען, לא ניתנו הכלים והמשאבים לבצע בדיקות וחקירות, באופן שתוכל לאתר כל מצב של העדר יושרה: לא ניתן לפקח על כל התהליכים, בכל עת פעילות המעבדה ולוודא, שהכל מתבצע כשורה.

"לכן, האמון בין המעבדה לרשות מונח ביסודו של הסכם הפיקוח, שנחתם ביניהן. לפיכך, מחויבת הרשות, בבואה להעניק הסמכה למעבדה, להסתמך על היושרה של המעבדה, שעל פיה תוענק לה הכרה רשמית וזכות להוות זרוע ארוכה של המדינה. מכאן - הפרה של האמון בין המעבדה לרשות מחייבת, השעיה או שלילת ההסמכה של המעבדה".

הרשות, מודגש בסיכום הדברים, מקווה שלא יישנו מקרים מסוג זה בעתיד, "וככל שהדבר תלוי בנו, נעשה הכל כדי למנוע מעבדות מוסמכות מלהגיע למצב דומה וכדי למגר תופעות מסוג זה באשר הן".