בית המשפט לתביעות קטנות בתל אביב קיבל בשבוע שעבר את תביעתו של סיסאי טקה, במסגרתה תבע את חברת הביטוח אליהו בגין תאונת דרכים, שאירעה בעת שנהג אחיו ברכב, בעודו שיכור.
הנתבעת, לאחר שנוכחה לדעת את עובדת שכרותו של הנהג, החליטה לשפות את התובע ב- 50% מנזקיו. לטענתה, אין לשלם לו יותר ממה ששולם, וגם מה ששילמה חברת הביטוח עשתה לפנים משורת הדין - וזאת לאור העובדה שאחי התובע נהג בהיותו בגילופין.
טענותיה של הנתבעת, ציין שופט בית המשפט, אביחי דורון, בראשית דבריו, "הינן בעלות אופי של טענות משפטיות וטענות של מדיניות ציבורית".
ראשית, טענה אליהו, הסיכון בו מעמיד הנהג את עצמו בנהיגתו בשכרות הוא סיכון שחברת הביטוח לא היתה מסכימה לבטח לו היתה יודעת על כך מראש. בנוסף, חוזה יש לקיים בתום לב, ונהיגה בשכרות הינה קיום שלא בתום לב.
הטענה השלישית שהציגה החברה, תמכה יתדותיה בקונסטרוקציה המשפטית של "אשם תורם" או של "רשלנות חוזית". בסיכום הדברים, הועלתה גם סוגיית האינטרס הציבורי, קרי שמתן פיצויים לאדם הנוהג שיכור כמוהו כמתן פרס לאדם שעשה עבירה ביודעין, ומסיבות של מדיניות ציבורית של רצון להילחם בתופעת הנהיגה בשכרות, על בית המשפט להימנע מ"לתת יד" לתופעה זו על דרך של פסיקת פיצויים.
לצורך ההכרעה בעניין, הובאו לפני בית המשפט מספר פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות, אותם בחן השופט דורון בהתאם לנסיבות המקרה דנן.
אין מחלוקת, קבע בית המשפט, כי מצב בו אדם גורם תאונה ביודעין הינו מצב של סיכון שאינו מכוסה בפוליסת הביטוח, אלא שלבד מהנסיבות שאירעו באחד מפסקי-הדין שהוצגו, "לא נטען - ואף להיפך - נפסק שאין לראות נהיגה בשכרות כיצירת תאונה במודע...".
כמו כן, שלוש הטענות הראשונות נבעו מאותו מקור, וניתן לסכמן בכך שחברת הביטוח לא היתה מבטחת, מחד, ועל מבוטח החובה להימנע, מאידך, נהיגה בשכרות.
אלא שלטעמו של השופט אביחי, וכפי שכבר צויין בפסיקה אחרת, "הנהיגה בשכרות אינה אלא מקרה בודד מתוך רשימה ארוכה של מקרים שלו היתה חברת הביטוח יודעת שהמבוטח לוקה בהן לא היתה לוקחת את הסיכון של התקשרות בחוזה ביטוח עימו".
בית המשפט ציין מחקר מקיף שנעשה לאחרונה בארה"ב, וגילה שהסיכון להתרחשות תאונה בזמן דיבור בטלפון נייד גדל פי שלושה מאשר נסיעה ללא דיבור.
"החוק אוסר נהיגה ושימוש בטלפון נייד ללא דיבורית, ובמובן זה גם נהיגה ושימוש כאמור מהווים עבירה פלילית, מאד בדומה לנהיגה בשכרות, גם אם בעוצמה נמוכה מהאחרונה, ובכל זאת לא ראיתי ולא שמעתי טיעון לפיו חברת הביטוח לא היתה מבטחת נהג לו ידעה שמנהגו הוא לדבר בטלפון נייד ללא דיבורית בזמן הנהיגה".
באופן דומה, ניתן גם לציין את חובת חגירת חגורת בטיחות, שהיעדרה מעצים את הפגיעה בגוף ומטיל נטל כבד ביותר על חברות הביטוח בפיצויים שהן נדרשות לשלם. גם בעניין זה, הדגיש השופט, לא נשמע טיעון לפיו חברת הביטוח מבקשת לקזז מחבותה היות שהמבוטח לא חגר חגורת בטיחות בזמן תאונה.
"הלכה למעשה, כמעט (למען הזהירות) כל תאונה היא תוצאה של סטייה מחובות זהירות מטעם אחד הנהגים המעורבים בתאונה, ולפי פקודת התעבורה - כמעט כל תאונה הינה תוצאה של עבירה פלילית, ודוק - גם נהיגה בשכרות היא עבירה לפי פקודת התעבורה, גם עקיפה תוך חציית פס לבן הינה עבירה לפי פקודת התעבורה, גם כניסה לצומת בניגוד לאור אדום ברמזור, ועוד כהנה וכהנה, כולן עבירות לפי פקודת התעבורה וכולן עבירות פליליות".
תשובה אחת, הוסיף בית המשפט, אשר תבחין בין הנהיגה בשכרות לכל אלה, תאמר שהיא כניסה מראש למצב של סיכון מוגבר לתאונה. אולם אף שיש בכך להבחינה מכניסה לצומת בניגוד לתמרור, שהיא אקראית ולא מתוכננת מראש, אין בכך להבחינה מהרגל לנהוג תוך דיבור בטלפון נייד, או בנסיעה במצב של עייפות והירדמות על הכביש, שגם היא ידועה מראש.
"יוצא איפוא שהאבחנה היחידה שעושה הנתבעת בין נהיגה בשכרות לבין כל אלה, הינה ב'עוצמתה' של העבירה במובן הגברת הסיכון שהיא נושאת בחובה. אלא שהנתבעת לא הראתה מחקרים המעמידים עבירה זו ב'ליגה אחרת' מהעבירות האחרות בהגברת הסיכון לתאונה ולכן לא הרימה את הנטל להראות שלמרות שפוליסת הביטוח אינה כוללת חריג לנהיגה בשכרות, על בית המשפט לפסוק שמדובר בחריג לעומת עבירות אחרות שעובר נהג המכניסות אותו ביתר שאת למתחם הסיכון".
בנסיבות אלה, וגם בתשובה לטענה הרביעית, קבע השופט דורון, כי אם מדיניות ציבורית נכונה מבקשת למנוע נהיגה בשכרות, התרופה נמצאת בחקיקה שתאפשר שינוי החוזה שבין המבטחת למבוטח כך שנהיגה בשכרות תיחשב חריג המפקיע את החוזה שבין השניים.
"בהיעדר חקיקה כזו, אינני סבור שהוכחה דייה 'בכירותה' של עבירת הנהיגה בשכרות על-פני עבירות אחרות כהגברת סיכון שאין להטיל נזקיו על המבטחת מקום שאירעה תאונה בנסיבותיו".
לאור האמור לעיל, פסק בית המשפט, כי על הנתבעות ביחד ולחוד לשלם לתובע את יתרת נזקיו על סך 17,160 שקלים, בתוספת אגרת בית משפט ע"ס 209 נוספים.
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
