מדעני מכון ויצמן למדע גילו מנגנון אבטחה גנטי המונע התפרצות מוטציות ומפחית את הסיכון ללקות בסרטן.
בשנים האחרונות התברר כי תהליכים מחוללי מוטציות, המתקיימים במינון נמוך, מגוננים עלינו מהתפתחות סרטן. אולם איך ידע הגוף להבטיח שהתהליכים מחוללי המוטציות יתקיימו במידה הנכונה, ושהם לא יצאו מכלל שליטה, ולא יגרמו לעלייה חדה בסיכון לסרטן?
ממחקר שבוצע לאחרונה התגלה מנגנון אבטחה המונע התפרצות יתר של מוטציות, המבוסס על מעין סידור עבודה קפדני, בין האנזימים ה"רשלניים" המשכפלים די-אן-אי, כך שכל אחד מהם פועל רק כשבאמת יש צורך בתכונותיו המיוחדות, דבר שממזער בסופו של דבר את שיעור המוטציות.
את המחקר ביצעו פרופ' צבי ליבנה, תלמידי המחקר שרון אבקין וליאן טאוב, ד"ר זיו סביליה מהמחלקה לכימיה ביולוגית, פרופ' משה אורן מהמחלקה לביולוגיה מולקולרית של התא, ממכון ויצמן למדע ושני חוקרים מארה"ב.
תהליך השכפול של החומר הגנטי, בתהליך ההתחלקות של תאים חיים, מבוסס על משפחת אנזימים מסוג די-אן-אי פולימרז. האנזים הזה "נוסע" על אחד מגדילי החומר הגנטי, "קורא" אותו ומייצר על-פיו העתק שעובר אל התא החדש המתפתח מהתא המקורי. כשעל גדיל הדי-אן-אי קיים נזק כימי (כתוצאה מקרינה או מחשיפה לחומרים מזיקים שונים), אנזים בעל רמת דייקנות טובה עוצר ואינו יכול להמשיך בדרכו, דבר הגורם למות התא.
מאחר שלא כל נזק לדי-אן-אי מצדיק צעד קיצוני, התפתחו בגוף גם אנזימים "רשלניים" יחסית, המסוגלים "לאלתר" ולהמשיך בתהליך גם כשהם נתקלים בנזקים. תהליך זה, המכונה "תיקון די-אן-אי מועד לטעות", הינו תהליך של פשרה: הוא מאפשר לתא לחיות, אבל במחיר של יצירה מסוימת של מוטציות שנוצרות בהכרח כתוצאה מהצורך לשכפל את מקטע הדי-אן-אי, שבו הנזק שיבש את המידע הגנטי.
על-מנת למזער את מספר המוטציות, התפתחו בגוף לא פחות מ- 10 אנזימים "רשלניים" משכפלי די-אן-אי, כאשר לכל אנזים רשלן יש מומחיות להתגבר באופן מדויק יחסית על סוגים מסוימים של נזקי די-אן-אי. כאשר כל אנזים מטפל רק בנזקים להם נועד, התוצאה היא רמה נמוכה יחסית של מוטציות, ולכן קיים סיכון נמוך להתפתחות סרטן.
מנגנון כזה מחייב מערכת בקרה קפדנית שתמנע פעילות בלתי מרוסנת של האנזימים המשכפלים "הרשלניים", שעלולה לגרום לריבוי לא רצוי של מוטציות. השחקנים הראשיים במנגנון האבטחה הם החלבונים p53 ו- p21.
החלבון p53 (המכונה "שומר הגנום"), ממלא תפקיד מרכזי בבלימת תהליכים סרטניים בגוף ובקבלת ה"החלטה" מתי הנזקים הגנטיים שנגרמו לתא ניתנים לתיקון, ומתי הם חמורים עד כדי כך שכדי למנוע התפתחות של גידול סרטני מוטב לגרום למותו של התא הבודד.
מנתוני המחקר התגלה, כי p53 ו- p21 מהווים גורמי אבטחה המרסנים את שיעור הפעילות ויצירת המוטציות של האנזימים המשכפלים די-אן-אי. כשהתפקוד של אחד מהחלבונים המווסתים הללו נפגע, פוחתת ההשגחה של הגוף על תהליכי השכפול הגנטיים, דבר הגורם לפעילות בלתי מרוסנת של האנזימים ה"רשלניים", ומוביל להיווצרות של יותר מוטציות ולהגברת הסיכון להתפתחות סרטן.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
