ישובים רבים בהתיישבות הכפרית והחקלאית נאלצים לשלם תוספת גבוהה לחשבונות המים שלהם. בשל הפריסה הרחבה של צנרת תשתית המים, נגרמים פחתים ואיבוד מים המובילים לקנסות גבוהים בגין צריכת מים עודפת. בארגון עובדי המים פיתחו את מי-דע: מערכת כלים למיפוי שליטה וניהול משק המים הישובי, שתהווה כלי בידי מרכזי המשק ורכזי ועדי היישוב בקבלת ההחלטות לגבי ההיערכות להיטל הבצורת.
מומחי הארגון אף מנחים את מקבלי ההחלטות בישובים לגבי האפשרויות המתאימות להם ומפקחים על התקנת מערכות המדידה והפרדת הרשתות.
ארז וייסמן, מנכ"ל ארגון עובדי המים: "מי-דע תאפשר לבנות בכל ישוב את כל מנגנון החיוב וההקצאות להפרדת הצריכה הביתית הכוללת מהצריכה החקלאית. המערכת היא בסיס למיפוי ולהערכת מערכות המים בישובים, הכוללת תחקיר ראשוני של מערכת המים היישובית, איתור פחתי מים, מיפוי תשתיות המים והגינון, בדיקות שטח של אנשי מקצוע והגשת תוכנית פעולה לקבלת החלטות מושכלת ולבחירה בנתיב המתאים לכל יישוב ויישוב. מומחי ארגון עובדי המים גם יפקחו על התקנת השעונים והפרדת הרשתות".
לדברי וייסמן, בפני הקיבוצים עומדות כיום שתי אפשרויות עיקריות: הראשונה, תשלום כולל שישלם הקיבוץ על הצריכה העודפת לאחר התקנת מערכות מדידה נפרדות לענפי החקלאות. על ההפרש בין הכמות הכללית של הקיבוץ פחות הכמות שנצרכה לחקלאות, לבית, לנוי ולמערכת הקיטור ישלם הקיבוץ היטל בצורת בסך 20 שקל למ"ק, או לחלופין התקנת מונים בכל הבתים כמו בעיר ובמושב ותשלום ההיטל רק על הצריכה העודפת מעל הכמות הפטורה כפול מס הנפשות המוכר. גינון ציבורי יהיה כמו בעיר, לפי הנחיית רשות המים.
בישובים החקלאיים שאינם קיבוצים ייגבה ההיטל מהצרכנים הפרטיים לאחר התקנת מערכות מדידה נפרדות לצריכה החקלאית ולחלקת המגורים. לצורך כך, יש להכין מיפוי מדויק של מערכות המים ושטחי הגינון הביתיים והציבוריים, כדי שניתן יהיה לחשב נכונה את צריכת המים ביישוב. בישובים אלה קיימת שאלת החריגות בנוי הציבורי ומי משלם עבורן וכן שאלת דיווח מספר הנפשות ביישוב.
כשיחזרו חטופים, נראה אנשים שבורים גופנית ונפשית; סינוואר ימשיך להחזיק חלק מהחטופים ...
