הזיית הררי על מציאות חברתית מדומיינת

נמשיך לשוט בהנאה על גלי הסיפורת המרתקת של נוח הררי שמוסיף ומגדיר לנו: "קיימת רמה שלישית של מציאות, הרמה "הבין סובייקטיבית". דברים בין סובייקטיביים הם דברים שקיומם מותנה בתקשורת בין הרבה אנשים. רוב הדברים החשובים בהיסטוריה הם בין סובייקטיביים". במילים אחרות: הרעיונות החברתיים, האמונות הדתיות, האידאולוגיות והפראנויות האנושיות, שהניעו את חברות הסאפיינסים, להתחרות להלחם, לטרוף, לשעבד, לשלוט, ולהשמיד אלה את אלה, הם בחזקת "היסטוריה" ואין להם קשר לאבולוציה (גם לא לזו שהתפתחה מברירה מלאכותית מואצת?...). הם מנותקים מהגדרת הביולוגיה. מאחר שמקורם של אלה בתודעה חברתית מדומיינת במציאות בין סובייקטיבית, ואין בהם חוקיות התפתחותית הדרגתית, הם מתהפכים ומשתנים על גבול הבלתי צפוי.

כותב המחבר "... בעוד מאה שנה, ייתכן מאוד שהאמונה בזכויות האדם ובדמוקרטיה תיראה לצאצאינו תמוהה ומשונה לא פחות מהאמונה בכתבי הקודש או בכתביו של מרקס".

עוד טוען נוח הררי: ההיסטוריה מתמקדת בתולדותיהן של ישויות בין-סוביקטיביות כגון מדינות ואלים, בביולוגיה (קרי באבולוציה, ג.ג.) לעומת זאת אין ישויות כאלה". והוא מוסיף: "שהרי אם אין לאדם נשמה-יתרה או תודעה יתרה, ואם מחשבות, תחושות ורגשות הם אלגוריתמים ביוכימיים, האם אין די בביולוגיה לבדה כדי להבין את כל תהפוכות ההיסטוריה"? והוא מיד משיב: "ובכן לא. הביולוגיה לבדה אינה יכולה להסביר את ההיסטוריה, כי הביולוגיה מתעלמת מהממד הבין סובייקטיבי". אבל הרי הממד הבין סוביקטיבי הוא עצמו תוצר, ביטוי סופי של אלגוריתמים ביוכימיים המוניים...

רובד ה"מאקרו"

ובכן, 8 מיליארד ספיינסים שהצטברו בכדורנו הם, במבחן התוצאה ובפרמטרים האבולוציונים, הוכחה מספקת ליתרון ברור שמעניקה התבונה המדומיינת במלחמת ההשרדות האבולוציונית. וכשם שאין יתרון יחסי לשינוי שיטת הספירה מעשרונית לאחרת, כך כנראה גם אין יתרון יחסי וצורך אבולוציוני, לשינוי שיטת "הקטלוג" שהתפתחה בתבונה המדומיינת.

בשל כך אטען, שיובל משווה כאן בין "תפוזים לחיטה", זה כמו השוואה בין הספירה הנוצרית ההיסטוריה לספירת הקודקס האצטקי. הביוכימיה בוחנת, מונה ומתעדת מולקולות משתנות לאורך זמן ברובד "המיקרו", כך מאפשרת לביולוגיה לספר סיפור התפתחותי שלם על האורגניזם. ההיסטוריה מונה ומתעדת התרחשויות חוץ אורגניות, תוצרי האורגניזם, לאורך הזמן אבל ברובד "המאקרו". הביולוגיה חוקרת מפענחת ומפרשת תהליכים חוקיים קבועים פיזיקליים וכימיים שיחזרו על עצמם באותם התנאים. ההיסטוריה זוכרת ומספרת על פעולות, תוצאותיהן, ועל ביטויים - החיצוני, התודעתי המוקצן והאקראי בדרך כלל, שלא בהכרח יחזרו על עצמם באותם התנאים.

פעם נזדמנתי בקיץ לאתונה, בתקופת ההזדווגות של הציקדות שמתקבצים בהמונם, וכל חללה של העיר "צורצר" בקול הניסור המטריף של רבבות זכרי החרק המכריזים כך על הטריטוריות ומנסים למשוך אליהם את הנקבות. הציקדות קימו תהליך ביולוגי אלגוריתמי מתוכנת וסופי, בתווך האורגניזם השלם. לעומת זה רעש הניסור המחריש, פעל עלי כגירוי קבע בזכרוני ההיסטורי של הטיול הזה ליוון. לכאורה, תהליך ביולוגי שלם בתווך אחד, יצר באמצעות תוצר לואי חיוני שלו (הצרצור) בתווך אחר תהליך תודעתי היסטורי מציאות בין-סוביקטיבית בזכרון שבמוחי! הצרצור התודעתי שלי אינו יכול לספר דבר על התהליך הביולוגי שייצר אותו, ולתהליך "שצרצר" אין "מושג" על השלכותיו. אם מתקיימות פעולות ותגובות בין ספרות שונות נפרדות, באמצעות גירויים מתוצרי לוואי של תהליכים שהתקבעו כאלגוריתמים ביוכימיים מוכחים, בתיווך מולקולרי, ואלה ישליכו ויגרו תווך תאי לתהליכים אלגוריתמיים פשוטים וסגורים, ואלה יגרו תווך רב-תאי רקמתי ויפעילו תהליכים יותר מורכבים ולכן גם חשופים יותר לתקלות והשפעות, ואלה יניעו יצור אורגני שלם שיפעל אחרת בתווך החוץ תאי, בתווך המציאות הסוביקטיבית, באמצעות אלגוריתמים פחות סגורים בתנאי אי-ודאות מחמירים. כך נגיע לתווך המציאות "הבין-סוביקטיבית" שבו אי-הודאות ועוצמת השינויים המפתיעים הכתיבו התפתחות אבולוציונית שבנתה תהליך אלגוריתמי פתוח שמותיר אפשרות בחירה אקראית, שתוצאותיו החוזרות נצרבות ומצטברות בזכרון.

צאצאים מרובים

הביולוגיה החוקתית מסוגלת לאבחן חלק מהתודעה המונחית המתוכנתת התנהגותית בפרטים כבודדים, בקלות יחסית, ואותה הביולוגיה החוקתית, תוכל בכליה המחקריים לאבחן ולצפות בתנאים מסוימים, מגמות של השתנות במבני האורגניזם, אבל אין לביולוגיה (בינתיים) את הכלים לפצח את תכנת התודעה החופשית האקראית הסובייקטיבית של הספיינסים הבודדים, ובודאי שלא את התודעה האקראית הבין סוביקטיבית המשותפת ל"להקה" של אלפי ספיינסים. הביולוגיה לא מסוגלת לאבחן את החוקיות התודעתית (הבין סובייקטיבית???),שיוצרת את התמרונים המאוחדים החדים והמהירים של להקה של אלפי זרזירים בשמים במעוף המלטות מדורס, או זו של עשרות אלפי דגי הסרדין המשייטים בלולינות יחדיו בים. ברור שמה שמניע את הלהקות האלה זה הפחד אבל הסטיות החדות חייבות להיות אקראיות, שאם לא כן, כל חוקיות מורכבת, הייתה מפוענחת לאורך זמן במוחות אויביהם הטורפים, והן היו חדלות להיות מועילות לשרידות.

מכאן אפשר להסיק, שהתודעה החברתית ההמונית הבין סובייקטיבית המשותפת, מונעת גם היא, כנראה על-ידי אלגוריתמיים פתוחים שהתפתחו, ישירות או כתוצר לוואי באבולוציה, בענף "המלהק" שלה, שפיתח הישרדות באמצעים כמותיים גדולים, שמחייבים קיום חברות המוניות שמבטיחות גם הזדווגויות מרובות תמיכה ובהתאם דורות של צאצאים מרובים.

"המודעות" היא כנראה תחושה. החשיבה חייבת להיות תהליך של גירוי (פנים או חוץ מוחי) זהוי על-ידי מיון והשוואה לזכרון הנאגר. אם אובחן זיהוי, (גירוי חוזר שנמצא לו תקדים דומה), האלגוריתם נסגר. אם זה גירוי חדש לא "מוכר", האלגוריתם נותר פתוח פעיל ומטריד. ברירת המחדל המוחית שואפת תמיד למנוחה, למירב אלגוריתמים סגורים שקטים, כדי לצמצם בצריכת אנרגיה. מסקנה זו מובילה אל המניע המוחי האבולוציוני להתקבצות האנושית ההמונית, להתפתחות שפות תקשור, ולהתפתחות מציאות "בין סוביקטיבית". ריבוי של אלגוריתמים פתוחים ומטרידים, מצריכים חיפוש השואתי בלתי פוסק. בזכרון הנאגר של מספר מוחות רב, צפויים הרבה יותר זהויים, והדחף המובנה לכבוי האלגוריתמים הפתוחים במוח, ישיג יותר תוצאות. הדחף הזה לסגור מעגלים פתוחים "מיתרגם" להמצאת הרעיונות המדומיינים המשתנים עם השתנות המציאות הסביבתית וגירוייה.

גירויים חדשים

אפשר להסביר זאת גם מניתוח תופעת החלומות. אזורים במוח עסוקים כל הזמן בהרצת מעגלי אלגוריתמים פתוחים במאמץ לאתר קומבינציה קיימת מוכרת כדי לסיים כמה שיותר ולהקטין צריכת אנרגיה. ביום המוח עמוס באלפי הגרויים שזורמים מהחיישנים החיצוניים. תהליך השינה מכבה את פעולת מרבית החיישנים החיצוניים, מה שמפנה מקום רב באזורי התודעה ואלה קולטים חלק מהנסיונות הבלתי פוסקים לסרוק ולאתר קומבינציות מוכרות כדי לסגור אלגוריתמים פתוחים ומטרידים.

הקיבוץ האבולוציוני של מאות אלפי מוחות מוטרדים לסוג של שותפות לצורך מתן מענה לאתגרי ההשרדות, בהכרח יוצר את המציאות הבין סוביקטיבית המדומיינת ובהכרח ההתקבצות עצמה יוצרת גירויים חדשים ואלגוריתמים פתוחים חדשים סביב האינטראקציות הפנים קבוצתיות. כך שלפחות בינתיים הביולוגיה והאבולוציה כנראה מניעות גם את ההיסטוריה הנעה נלווית ועקיפה. הביולוגיה וההיסטוריה פשוט מתבטאות במוחות האנושיים בספירות נפרדות מקבילות שלא יפגשו.

לכן אני כופר (בינתיים) במסקנתו המתנבאת של נוח הררי: "סביר שבמהלך המאה ה-21 ייטשטש קו הגבול בין ההיסטוריה לביולוגיה, לא מכיוון שנגלה סוף-סוף הסברים ביולוגיים לתופעות היסטוריות, אלא מכיוון שהמציאות הבין-סובייקטיבית תתחיל לעצב מחדש את המציאות הביולוגית. במקום שחוקי הביולוגיה יסבירו את ההיסטוריה, ההיסטוריה תשנה את חוקי הביולוגיה!!!"... הררי כנראה נסחף בזרם השוצף של מציאות דמיונו הבין סוביקטיבי...