להטיס את הפרפרים במבנה

פרק ראשון מתוך הספר

כך הכל התחיל...

"אתה. אתה תתרגל העברת פעולה עכשיו..." אמר אודי, המדריך בקורס ההדרכה בצופים, לנער שישב במעגל לצד חמישה-עשר נערים ונערות נוספים, חברי שכבת החמישיות בשבט "הנשיא" בתל אביב.

הנער לא היה מהבולטים בשכבה. גם חבריו הקרובים לא התבלטו במיוחד, ודווקא בו בחר אודי לתרגל העברת פעולה במסגרת הקורס. אודי וחניכי הקורס ישבו על המדרכה בתוך מתחם השבט. היה זה יום חורפי קר ושמשי.

"בוא, תתחיל על בסיס מה שלמדנו."

לעולם לא נדע מדוע בחר אודי דווקא בו, אך הייתה זו בחירה שחוללה מהפך בחיי הנער. הבחירה של אודי הייתה גם הבחירה של אותו הנער לקחת את ההזדמנות בשתי הידיים.

והנער נתן את כולו בתרגיל, כאילו חייו היו תלויים בכך. ולא ידע שאכן כך הדבר...

החניכים היו המומים, ואודי כל-כך התרשם, שאף סיפר על כך למדריך השכבה. כמה חודשים לאחר מכן קיבל אותו נער להדריך את הקבוצה בשכבת הגיל הגבוהה והיוקרתית ביותר. רק שלושה מתוך עשרות החניכים קיבלו את הזכות והכבוד להדריך שכבת גיל זו.

הצלחתו בהדרכה באותה שנה הובילה לשנתיים נוספות של הדרכה בשכבת ח', ולאחר מכן הוא היה הבחירה הראשונה של הנהגת השבט להדריך את שכבת ט'. היו אלה שלוש שנים שבהן הופיע הנער אינספור פעמים מול קהל נערים, ובקיץ 83, כשהדריך בעצמו בקורס ההדרכה המסכם, עמד מול מאות חניכים - דיבר, הלהיב, שר, וכולם אחריו.

היו אלה השנים שעיצבו את דמותו, את ערכיו, והיוו את הבסיס למה שלימים יהיו הייעוד והמקצוע שלו: להשפיע על איכות החיים של אנשים באמצעות הדרכה, פרזנטציה והופעה מול קהל.

"אתה. אתה תתרגל העברת פעולה עכשיו..." אמר לי אודי, ומשהו בתוכי נתן לי את הכוח ואת האומץ לקחת את ההזדמנות. אז לא ידעתי כי יהיה זה אולי היום, הרגע המשמעותי בחיי.

מאז כבר קרוב לשלושים וחמש שנים אני מופיע מול קהל. תמיד מצאתי את עצמי בתור חייל, חניך בקורס מ"כים, ואף בקורס קצינים, מתבקש להיות הנציג שידבר בשם כולם. בקורס קצינים ובקורס מ"פים עברתי סדנת פרזנטציה בבית הספר למנהיגות של צה"ל. רצה הגורל ואותו מנחה, מאיר יעקב, הנחה אותי בשתי הפעמים. עד היום נשארנו בקשר מקצועי. הדרכתי בקורס קצינים בבה"ד 1, הייתי קמב"ץ גדוד וצברתי אלפי שעות הופעה בפני קהל עוד בטרם הייתי מ"פ בחטיבת הנח"ל.

בסוף 1989 חזרתי מטיול של שמונה חודשים בדרום אמריקה. לפי עצת אבי צילמתי שם בשקופיות. בארץ ארגנתי ערב שקופיות לחברים, אך כפי שלמדתי בצופים, רק שקופיות זה לא מספיק; צריך גם לעשות כותרות על-פי נושאים...

כיצד עשו זאת בימים ההם? כתבו כותרת על בריסטול וצילמו אותו כשקופית; או כתבו בטוש דק, לא מחיק, על השקופית עצמה. כיצד שילבו מוזיקה? הקליטו את הקטעים השונים, ניגנו ועצרו אותם, באופן ידני, כשהטייפ נמצא לידך.

ארבע שעות ארך אותו הערב.

כעבור כמה ימים שאלה אותי אמה של ידידה שנכחה באותו ערב:

"מדוע שלא תנסה להתפרנס מההרצאה הזו?"

"מי ירצה לשמוע את סיפור המסע שלי לדרום אמריקה?" שאלתי.

"תתפלא", ענתה לי. "תקצר את ההרצאה לשעה, שעה וחצי, פנה לבתי מלון, למועדונים, לחוגי חברים. יש ביקוש."

כך עשיתי, וכסטודנט התחלתי להופיע עם ההרצאה בבתים פרטיים ובבתי מלון, סוחב איתי את המסך, מקרן השקופיות, מאות שקופיות, טייפ, וכבל מאריך... הייתה זו ההרצאה הראשונה ממנה התפרנסתי. תכננתי להמשיך איתה כל עוד אני סטודנט.

החיים, הקהל ואהבתי לסיפורים יצרו מציאות, שבה עשר שנים "חרשתי" את הארץ עם ההרצאה הזו.

לאחר שלוש שנים במילואים סבלתי מפריצת דיסק בגב. בכיתי כשירד הפרופיל שלי. למזלי הצלחתי להשתבץ כמרצה בחיל חינוך של מפקדת זרועות היבשה. פעם בשבוע, במשך שנים, הרציתי בפני קצינים וחיילים, מקורס מ"כים ועד קורס מח"טים. הנושאים המרכזיים התמקדו בפרזנטציה ומיומנויות הופעה בפני קהל.

באותה תקופה סיימתי תפקיד כעוזר יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית, ורציתי ללמוד תואר שני מבלי שאצטרך לבקש כל פעם רשות ממקום העבודה לצאת ללימודים. התייעצתי עם חבר, איתי גלבוע, לימים מועמד לרשות עיריית חיפה וחבר מועצת העיר.

"תרצה בכל מיני מסגרות ובינתיים תלמד", הציע.

"מי ירצה לשמוע אותי, ילד בן עשרים ושמונה?" שאלתי אותו.

"אתה יודע להרצות, תשב על חומרים ותכין הרצאות. אדריך אותך לאן לפנות ותצליח."

החלטתי להעז. וכך, לפני יותר מעשרים שנה, התחלתי להתפרנס ממה שהפך למקצוע שלי עד היום.

העמקתי בתורת הפרזנטציה כדי להצליח יותר כמרצה. קראתי ספרים, מאמרים, צפיתי באחרים, תרגלתי ותרגלתי, עד שיום אחד, כעבור שנה, התבקשתי בפעם הראשונה להעביר סדנת פרזנטציה בארגון. בניתי את הסדנה, ומאז, עשרים שנים ויותר, אני מעביר סדנאות פרזנטציה. המיומנות הזו סייעה לי לפתח נושאים רבים ולהעביר אותם בהצלחה: מנהיגות וניהול, מכירות ושירות, שכנוע והשפעה, עבודת צוות ועוד.

אך תמיד אהבתי במיוחד להנחות את סדנת הפרזנטציה. הסדנה השתנתה והשתכללה. צברתי עוד ועוד כלים וניסיון. הטכנולוגיה השתנתה, אך הכלים הבסיסיים נותרו אותם הכלים.

למדתי בכל פעם מחדש כמנחה סדנאות, כמרצה, בתפקידים ניהוליים בסקטור הציבורי והפרטי, כמנהל מכללת יוזמות, נציגת אוניברסיטת Thames Valley בישראל וכמרצה במכללה, כסגן ראש עיריית ראש העין וכמחזיק תיק תכנון והנדסה, כמנהל מרכז ההדרכה של מכון התקנים הישראלי וכמנהל פרויקטים ציבוריים - עד כמה הכלים האלו קריטיים על-מנת להצליח; עד כמה היכולת לעמוד מול קהל, בין אם זה אדם אחד או מאות, היא קריטית ליכולת למצב את עצמך, למכור מוצר או רעיון, לגרום לכך כי ההחלטה שאתה מקדם תתקבל, לגרום לכך כי אנשים יירתמו, ילכו אחריך.

ראיתי כיצד מודרכים שלי, בכל הדרגים, יוצרים מהפכים בחייהם הודות לכלים אלו. בחרתי שוב להעז - להעז ולהעלות על כתב את ניסיוני, את התובנות שלי, ולהעניק לכל מי שיבחר לקרוא ספר זה את הכלים שרכשתי.

אני מזמין אתכם להעז איתי; לקרוא, ללמוד ולתרגל. אולי אתם צעירים, אולי מבוגרים יותר. אך בכל אחד מאיתנו עדיין נמצא הנער בן החמש-עשרה שמצפה להזדמנות.

"אתה. אתה תתרגל העברת פעולה עכשיו..." אמר לי אודי. היה זה משפט ששינה את חיי לעד, שעשה בהם מהפך.

אני מזמין אתכם לצעוד עימי בין דפי הספר, כי הספר הזה יכול לעשות מהפך בחייכם.