"יש בתוכנו שמיים"

פרק ראשון מתוך הספר

יש בתוכנו שמיים!

החיים במאה ה-21 אינטנסיביים, עמוסים ומלאים ברעשי רקע. התפתחות הטכנולוגיה הייתה אמורה לייצר לאדם המודרני יותר פנאי ופניוּת, אך למעשה בשל הרשתות החברתיות ואמצעי התקשורת הזמינים והנגישים בכל מקום וזמן, אנו נוטים לשכוח את עצמנו, את עולמנו הנפשי והרוחני, את ה"שמיים" שבתוכנו.

מעבר לכך, בשונה מבעבר, כיום כל אדם בכל מקום בעולם יכול לצייץ או לכתוב פוסט על כל נושא או אדם. לצד היתרון במתן במה להמון, ולא רק לאמצעי התקשורת ומוקדי הכוח, מתגלה גם חיסרון מהותי. האפשרות לחוות דעה על כל סוגיה או דמות מבלי לתת על כך את הדין הקצינה את השיח ורידדה אותו, עד שלעיתים נדמה כי בין יריבים פוליטיים או מגזרים שונים בחברה הישראלית כמעט שאין משותף.

במקום עתיד וחזון שמיימי נשגב משותפים לשאוף אליהם ולחלום עליהם נדמה כי תהום פעורה בינינו. דווקא כעת, כפרט וכחברה אנו זקוקים להזכר בכך ש"יש בתוכנו שמיים", שמיים משותפים של רוח, של אינסוף, של חלומות משותפים, שיחברו אותנו אל עצמנו ואיש אל רעהו.

מעולם לא חשבתי לכתוב ספר, בטח ובטח שלא דמיינתי לכתוב ספר תורני. הכל התחיל לפני שנתיים מכתיבת מאמר שבועי על פרשת השבוע לזכר סבי, 12 יש בתוכנו שמיים ד"ר אורי לוי ז"ל, שנשלח בכל שבוע לחוג משפחתי מצומצם בלבד. חיפשתי בכל פרשת שבוע נושא שהיה משמעותי עבורי כיהודי-ישראלי במאה ה-21, והיה נראה לי שיהיה רלוונטי גם למשפחתי הענפה והמגוונת, המייצגת את מרבית החברה הישראלית.

ביקשתי לחבר את פרשות השבוע ועולם הערכים היהודי לנושאים אקטואליים שעוסקים בשאלות זהות, בערכים, בתרבות, במידות הנפש ובעולמות הרוח שרבים מאיתנו חפצים לגעת בהן.

עם הזמן, רשימת התפוצה גדלה והתרחבה ונוספו אליה מאות גברים ונשים, דתיים, חילונים, מסורתיים וחרדים שמצאו בדברים ערך ורלוונטיות לחייהם. בכל שבוע הייתי מקבל תגובות לדברים שכתבתי מאנשים שונים, גם כאלו בעלי השקפת עולם שונה מאוד משלי, ולשמחתי הדברים יצרו שיח והולידו חברויות אמיצות. לא פחות מהכתיבה עצמה, הדיאלוג שנוצר בעקבות הדברים, ביני לבין עצמי וביני לבין קוראים שונים ומגוונים העצים בי מאוד את התובנה ש"יש בתוכנו שמיים"! לא פעם נשאלתי מדוע אני מקפיד להביא בכל פרשה דווקא את דבריו של הרב קוק.

תשובתי הייתה כי בשל החיבור האישי העמוק שיש לי לכתבי הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל (הראי"ה), איש החיבורים, ביקשתי למצוא דווקא בכתביו דברים שישפכו אור חדש, מרומם ומרענן על הסוגיות שעליהן כתבתי. הרב קוק בלט בתפיסתו האחדותית, שמעמיקה ביכולתה לזהות ולברור את נקודות האמת בכל הלך מחשבה, וכך להפוך תנועות מתנגשות למשלימות ודעות סותרות בעולם דו-ממדי לרבדים חופפים ומשלימים בעולם תלת-ממדי.

מעבר להזדהותי העמוקה עם תורתו הגדולה והעמוקה מני ים, חשתי שאישיותו הרבגונית והשקפת עולמו הייחודית שזיהתה את נקודת הטוב והאמת בכל מגזר ודעה תאפשר לקהלים מגוונים להזדהות עם הדברים ולמצוא שם את עצמם. כך נוצר המשולש המחבר בין פרשת השבוע לשאלות החיים ואתגריהם כאן כיום, מתוך השקפתו הרוחנית הייחודית של הרב קוק זצ"ל.

כשבוע לאחר כתיבת הפסקה הקודמת נתקלתי בדברים הבאים, המתארים בצורה פלאית ומדויקת הרבה יותר מהניסוח שלי את אישיותו של הרב קוק. באופן לא מפתיע, מחבר הפסקה הוא הרב קוק עצמו (אורות הקודש חלק ג, עמ' שז): "הצדיק הקדוש האמיתי הוא מאחד בתוכו את כל ההפכים, וכל הטוב המפוזר בעולם, שבמצב הקטנות כל אחד סותר את חברו, כשהם באים בפגישה במעמד אחד, בכלי אחד, הוא מאחדם בכחו הגדול המקיף והרחב. כי הוא מתעלה תמיד במחשבתו ורצונו לעולם העליון הרוחני, שבו אין מְצָרים, והכל יכול להכנס שם, וממילא יוכל כל הטוב להתקבץ ביחד, והוא פועל בכחו העליון, שהטוב המפוזר בכל היחידים בישראל, ובכל העולם, ובעולמים כולם, יתאספו יחד. ובמדה זו יש מדרגות לאין חקר.

והצדיק היותר עליון הוא מקיף את הרוחב היותר כולל, ואין בו שום צמצום של דין, כי אם כולו מלא חסד ורחמים רבים, וחפץ הוא באמת בטובת הכל, אוהב לזכות את הבריות כולן, ושונא להרשיען ולחייבן..."

לעיתים נראה כי דווקא כשנדמה לנו כי התקדמנו ועולמנו הפנימי הזדכך, אנו נחשפים למרבה האכזבה לחולשותינו המוכרות. כך, לא פעם דווקא בשעת כתיבת ספר זה העוסק בענייני רוח ומידות הנפש, הרגשתי שאני עצמי טרוד בעיקר בעניינים ארציים ופרטיים. התשובה תמיד הייתה: "יש בתוכנו שמיים".

עבודת המידות היא עבודת חיים, היא מסע חיים הרצוף עליות אך גם מורדות. כל עוד זוכרים כי על-אף מגרעותינו האנושיות, יש בתוכנו שמיים החלק השמיימי שבנו, השואף לטוב וחפץ בו יותר מכל דבר אחר, הוא עיקר חיינו משום ששם אנחנו מרגישים "הכי בבית", מובטח לנו כי נמשיך לצעוד במעלה הדרך.

כך גם ברובד החברתי. גם אם השיח המפריד והמשסה קיים ונפוץ הרבה מעבר לרצוי, השיח הבין מגזרי שזכיתי להיות שותף לו עוד לפני כתיבת הספר, וביתר שאת בעקבות הפצת הדברים הכתובים בספר זה לאנשים שונים בחברה הישראלית, העמיק בי את התובנה כי "יש בתוכנו שמיים".

יש בנו כחברה כמיהה גדולה לשיח ערכי מאחד, מחובר ויונק מהשורשים המציב חזון שמיימי, כזה שרלוונטי ומתכתב עם חיינו כיום ומונגש גם למי שלא מורגל בשפה תורנית. במקום ליצור חיבור מלאכותי על בסיס המכנה המשותף הנמוך ביותר, ספר זה שואף לאפשר חברותא, דיאלוג ושיח על בסיס מכנה משותף עמוק וערכי, מתוך המקורות היהודיים השייכים לכולנו.