|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
יש לו המון חברים, יש לו פילוסופיית חיים מבוססת, יש לו בית משלו, הוא מלקק דבש והוא כמעט תמיד שמח - לא זה מה שרצינו?
|
פו הדב, דובון חביב ונחמד. יש לו המון חברים וכולם אוהבים אותו. יש לו פילוסופיית חיים מבוססת, יש לו בית משלו, הוא מלקק דבש (...) והוא כמעט תמיד שמח. לא זה מה שרצינו?
אז קודם כל, אני ממליצה לקרוא את הספר. המקורי, בגירסה המלאה, כמובן. יש גירסה לגדולים...
מיהו פו הדב?
פו הדוב הוא בסך-הכל דובי קטן ומסמורטט ששייך לילד העונה לשם כריסטופר רובין. כל מה שקראנו היה מן המצאה - סיפור על אותו דובון צעצוע. והנה הוא הפך לדמות חיה ואהובה ומשמחת בזכות ההאנשה שלו. הנה הוא קם לחיים בזכות אהבתו של אותו כריסטופר רובין. הסיפורים עליו הפכו אותו למודל לחיקוי ולדמות אהובה על הילדים. וכי לא אמר הנסיך הקטן: רק הילדים יודעים מה חשוב? אז במקרה זה הוא בהחלט צדק...
פו הדוב, כשהוא משתעמם - הוא הולך לבקר חברים. הוא לא יושב בביתו לחכות. הוא תמיד רוצה לדעת מה שלום האחרים. הוא רוצה לדעת איך הם מסתדרים. אולי חסר להם משהו? אולי הם זקוקים לחברה? הוא יוצא לעתים אל חזרזיר הדאגן תמיד, לאיה החמור המקטר והפסימי. ואם הם עסוקים - הוא יבקר את הינשוף החכם (בעיני עצמו).
אם דבר-מה משתבש, יושב פו עם חברים ומנסה למצוא פתרון. הכל בכובד ראש וברצינות, שאולי לנו היא נראית מוגזמת. אבל בסוף הכל מסתדר לו. ואם לא - לא נורא! הוא יישב שוב וינסה למצוא פתרון אחר.
כשהוא רואה מישהו הנמצא בצרה - הרי שהוא יטריח את כולם למען יסייעו. לעולם לא יאמר לעצמו: "ומה איתי, לי לא קשה?", תמיד בתנועה, תמיד מנסה דברים וגם אם לנו זה נראה משעשע. הרי אין רציני מפו הדב. הכל חשוב. אפילו הדכאונות הכרוניים של איה החמור. זה לא "גוזל אנרגיה" ממנו. הוא חושב, הוא מתייעץ, הוא משתף והוא בודק. בלעדיו, הרי כל הדמויות האחרות שקופות וחסרות משמעות. הוא? הוא קיים מאוד. הוא יוצא, עוזר, מצטער בשביל האחרים. והוא מלקק דבש...
הדמות שמנגד - היפוכו של פו - הוא איה החמור. נכון שבעינינו הוא משעשע. אבל הוא אומלל בלי סוף. פילוסופיית החיים שלו היא: אם באו לבקרו - זה בוודאי היה בדרך לאנשהו. אם עשו משהו עבורו, זה מפני שהשתעממו. אם נתנו לו משהו, זה במקום לזרוק את זה, אף אחד לא אוהב אותו. אף אחד לא דואג לו. הוא משעמם ולא מתעניינים בו כלל. רק לאחרים יש מזל - כולם אוהבים אותם. חמור. אמרנו?
|
| תאריך:
|
02/08/2009
|
|
|
עודכן:
|
02/08/2009
|
|
צפורה בראבי
|
|
סימביוזה בין בני אדם על רבדיה העסיקה את הסופרת דורית שנקמן-שפיץ בבניית עלילתו המסועפת של הרומן הראשון שלה, אִחוּי, בהוצאת ספריית הפועלים 2009 בעריכתה של דורית פרידמן. דורית שנקמן-שפיץ היא פסיכולוגית קלינית בכירה המטפלת באוכלוסיות מגוונות, מלמדת ומכשירה פסיכולוגים מזה שנים רבות בהתמחות בתחום הקליני, במגזר הציבורי ובמגזר הפרטי. מי שעוסקת בחיי היומיום בטיפול באנשים כתבה רומן רחב יריעה ובו ידע מעמיק ומקיף מתחומי הספרות האמנות והתיאטרון.
|
|
|
|
|
אם לא היו מוציאים כל-כך הרבה גרסאות ילדות לספר "עליסה בארץ הפלאות" היו יותר מבוגרים קוראים את הגירסה המקורית ונהנים מספר חכם, מקורי, משעשע ואינטליגנטי ביותר.
|
|
|
|
|
בימים אלה יצא לאור ספר שירה חדש, ומדובר בספר שנותן כבוד לשירה כשיח אנושי, כדרך לתקשורת מילולית ורוחנית. מדובר בספרה החמישי של המשוררת לאה טרן, והשם אומר הכל: "אהבה היא שיחתי". על דרך הכתוב בתהילים: "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי".
|
|
|
|
|
דווקא מתוך הקילומטרים הארוכים והאתגריים ביותר נולדו סיפורים. סיפורים קטנים, אנושיים. לא בטוח שמלמדים את זה בקורס מאמני ריצה בווינגייט, אבל ברור שהמערכת הכימית במוחי מתוכנתת לשחרר אנדורפינים סיפוריים רק בריצות ארוכות. עם שחיקת הנעליים בשבילים הארוכים נולדו כושר ההמצאה וחדוות היצירה. הקרקע הקשה והמאובקת שעליה רצתי הפכה לקרקע נהדרת ופורייה, כר נרחב לסיפורונים על העולם המלא הזה - ריצה.
|
|
|
|
|
אליעז סגל, 46, משורר המפרסם בימים אלה את שיריו הראשונים בכריכה רכה בהוצאת גוונים, תל אביב. על כן כותרת ספר השירה היא "שירים ראשוניים". הספר "הקטן" מחזיק 64 עמודים והוא בעל חזות אפורה, צבע קודר ומעורר תחושה של צניעות ואי-רצון לבלוט. על כריכתו הקדמית איור משולש של מספרים, פרי רוחו של המחבר (ללא מענה לבלעדיות), מדגים עד למספר 30, את השערת גולדברך (הלא מוכחת) לפיה ניתן לייצג כל מספר הגדול מ-4 כסכום של שני מספרים ראשוניים. כשהסתכלתי על הציור המקורי לא הצלחתי להבחין במספרים, דמיינתי שאני רואה שם ציפורים במקום ספרות. ככל שהתעמקתי במבנה המשולש על כריכתו כך שקעתי בייאוש תהומי, מה לצורה גיאומטרית ולשירה. על דבר אחד לא יכולתי לחלוק כשהתחלתי לקרוא בספר בהתרגשות רבה. והרי אני מכריזה ברבים - הגודל לא קובע.
|
|
|
|
|
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
