להיות ברלינאי בשנים 1945-1939

ספר "ברלין במלחמה, חיים ומוות בבירתו של היטלר" הינו כתיבה תיעודית מרתקת של ההיסטוריה החברתית של הנאציזם ומתמקד בעיר ברלין כקהילה אנושית המצויה תחת המשטר הנאצי בעת מלחמת העולם השנייה. המחבר משכיל לשלב חומר תיעודי מגוון, הכולל גם את סיפוריהם האישיים של ברלינאים מן השורה בכתיבה המצליחה לשלב את הנושאי ואת הכרונולוגי (למרות חזרות) "ברצועה נרטיבית יחידה" (עמ' 17), כפי שמסביר המחבר.

מורהאוז ער לבעיית הצגת הברלינאים כקורבנות, ומסביר שמחד הוא חולק על גישת דניאל גולדהגן המציגה את החברה הנאצית כמקשה אחת מרושעת ומאידך על גישת יירג פרידריך שתיאר את אזרחי גרמניה כקורבנות ועל כך הוא טוען "שאף לא אחת משתי העמדות הללו מניחה את הדעת מבחינה אינטלקטואלית"(שם), ומציג תמונה מורכבת יותר בה "ברלין הייתה עיר של מיעוט נאצים פעילים ומיעוט אנטי נאציים פעילים, ובתווך הרוב שעמדותיו היו פחות מובהקות, שהכוחות המניעים את חבריו היו, בפשטות, שימור עצמי, שאפתנות או פחד" (עמ' 18).

תחילת המלחמה נגד פולין משרטטת חברה בה קיים יחס מורכב להיטלר. המחבר מצטט שיחה בין ברלינאי האומר לנהג מונית :"היטלר הוא באמת טיפוס אדיר. בעקבות ההסכם (הנאצי סובייטי) אין סיכוי לפולנים...אבל הפעם לא יהיו שום רשימות הרוגים בעיתונים, ויהיה לנו אוכל בשפע, לא ידידי,היטלר לא יסבך אותנו במלחמה"(עמ' 39). בקטע קטן זה יש להעיד על הפער הגדול בין מי שהיה היטלר ולצורה שהוא ניתפס.

היטלר ניתפס כמרתיע אבל לא כחורש מזימות בינלאומיות השואף למלחמה היה היטלר שראו לנגד עיניהם רבים מהברלינאים. כשכותרות העיתונים על הכרזת המלחמה של אנגליה על גרמניה מעיר מורהאוז ש"אף שהמהדורות המיוחדות חולקו חינם אין כסף, לא רבים היו הקופצים עליהן"(עמ' 47).

המלחמה הביאה עימה הפצצות על ברלין והללו הביאו לאפלות שיטתיות של העיר. החושך הוא מגן על המעשים החשוכים וגם בברלין של אז היו מעשים אלו,באשר היו רציחות של נשים. סוגיה זו כתובה כתחקיר בלשי ומוסיפה מימד אנושי נוסף לספר זה ( עמ' 63-68).

המלחמה פרצה בקיץ ונמשכה גם בחורף, ובשנת 1940 היה חורף לא קל והמחבר כותב על ההתמודדות עם חורף זה.,כולל שיטת הקיצובים. בהקשר זה מופיעים יהודי ברלין ( שאינן זוכים לתשומת לב משמעותית דיה בספר) כמי שהיו להם פנקסי קיצוב בעלי הקצבה קטנה יותר שבהם הוטבעה האותJ גדולה ואדומה (עמ' 107). קיצוב זה הביא לגידול בעלי חיים כארנבים לצורך הספקה עצמית של בשר.

פרק לא פחות מעניין עוסק בבניה ובאדריכלות בברלין ובו מככב ובצדק אלברט שפאר ששימש כמפקח הכללי על בינוי בבירה הגרמנית' שהיה למעשה כפוף אך ורק להיטלר.

פרק מס' 6 מוסיף מידע ראוי על עבודת עובדי הכפייה שעבדו וגרו בברלין. היו כאלו שגרו בבתי משפחות או בבתי עסק אך רובם גרו בקסרטינים ולפי עדות עובד כפיה צרפתי:"באותם ימים, ברלין הייתה מכוסה בקסרטיני עץ. אפילו במקום הפנוי הזעיר שבזעירים בבירה היו שורות של צריפי עץ חומים, מכוסים בגגות של לבד"(עמ' 149).

נושא ההפצצות של ברלין חוזר על עצמו במספר פרקים.בפרק 7 למשל מובא נוסח כרוז בריטי שהוטל על ברלין:"ברלינאים! יצאתם מדעתכם? כשאומרים לכם שרק אנגליה ניצבת עתה נגד מעצמות הציר-47 מיליון מול 200 מיליון- האם אתם מאמינים בזה? האם שכחתם את קיומה של אימפריה בריטית, שבמסגרתה מאוחדים 492 מילונים נגד היטלר?"(עמ' 167).

בניגוד לרושם אפשרי על הפצצות קשות של גרמניה רק בסוף המלחמה, מתברר שברלין הופצצה בספטמבר 1940 תשע עשרה פעמים, כשבליל ה-23.9.4- היא הופצצה משך ארבע שעות ע"י שמונים מפציצים (עמ' 171). הפצצות אלו הביאו להגעת קהל סקרנים למקומות המופצצים (187). מה שלא הוסיף למורל.

פרק 8 "אל תהום הנשייה" עוסק ביהודי ברלין וביחס אליהם. אל טלאי הצהוב הגיבו רוב הברלינאים באדישות, אם כי גס הייתה אהדה אליהם (עמ' 190). בפרק זה מתברר ששליחה של יהודי ברלין להשמדה בריגה נבעה משיקול דעת מוטעה של קצין הס.ס. האחראי לפעולה, בעוד שהימלר עצמו ציווה שלא לחסל את יהודי ברלין (עמ' 199), בשל ההשלכות של צעד זה בשלב הנוכחי.

סוגיה חשובה מאוד נוגעת לשאלה מה ידעו הברלינאים על השמדת היהודים וזאת מסכם המחבר בהסתמכות על מחקר ממנו עולה כי "שליש מתושבי גרמניה "ידעו בצורה זו או אחרת על הרצח ההמוני" של היהודים, המספר בברלין לפי אותו אומדן, היה 28 אחוז" (עמ' 203).

ממלחמת העולם השנייה ידוע על פינוי ילדים בריטים מלונדון. מתברר שגם ילדי ברלין כמו גם המבורג פונו לאזורי הכפר. פרק מעניין במיוחד הוא הפרק העשירי "ידיד העם" העוסק במעמדו של הרדיו בגרמניה הנאצית., שכונה ע"י גבלס כבר בשנת 1933 " המעצמה ה גדולה השמינית" כשכבר בשנת 1939 היה רדיו בכל משק בית שני.

פרק מעניין במיוחד הוא פרק 20 העוסק במחאה האנטי-נאצית והמחבר טוען ש"ברלין הייתה מוקד ההתנגדות מבית לרייך השלישי"(עמ' 306). בין היתר מוזכרת הפגנת הנשים שבעליהם נעצרו בשל היותם ממוצא יהודי-"מחאת רוזנשטראסה". כ-12,000-איש פעלו במגרות שונות אנטי נאציות, ומחצית מהיהודים שירדו למחתרת, בין חמשת אלפים לשבעת אלפים עשו זאת בבירה "(עמ' 329).

תקצר היריעה לעמוד על כל הסוגיות השונות בהן עוסק הספר. ברלין כבירת גרמניה הנאצית, הייתה עיר בה גרו אנשים שגם סבלו מהפצצות הבריטים והאמריקנים וגם סבלו ממעשי אונס רבים מצד החיילים הסובייטים (מעל 100 אלף כולל שבויות רוסיות ויהודיות). אך אין זה הופך את תושבי ברלין לקורבנות, אלא לשותפים לפשעים, שסבלו כתוצאה מכך גם הם.