|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
שלושים שנה לאחר צאת התרגום העברי הראשון - והיחיד עד כה - ל"סיפורי קנטרברי", רואה אור בעברית העיבוד המהפכני של פיטר אקרויד ליצירת המופת של ג'פרי צ'וסר, בתרגומו היפהפה של המשורר מאיר ויזלטיר
|
כיצד אפשר לספר סיפור עסיסי ושופע ארוטיקה, בגידות ותככים, בתקופה היסטורית שבה נאסר להעלות על הכתב סיפורים שאינם דתיים? ג'פרי צ'וסר, בן המאה הארבע-עשרה, מצא תחבולה מהפכנית: הוא כתב את "סיפורי קנטרברי", ובו הוא מספר על קבוצת צליינים שמחליטה להנעים את מסעה לאתר קדוש בעזרת תחרות סיפורים. איש-איש יספר סיפור - ולבסוף ייקבע מהו הסיפור המוצלח מכולם. וכך, בדרך ערמומית, העלה צ'וסר על הכתב עשרים ושלושה סיפורים שטופי זימה ותככנות, בתוך המסגרת המגוננת של מסע צלב, וחשף את קוראיו לחיי היומיום הלא חסודים בימי הביניים.
כך אנו מתוודעים לגלריה של דמויות, בהן אביר אמיץ שהוא "גבר בגברים"; נושא כליו השתקן; אם מנזר חסודה וכלילת הליכות לכאורה; נזיר יפה תואר שמעדיף יין על פני תפילות; כומר חובב פילוסופיה; טוחן אדיר כוח ודל מוח; ואישה נשואה מהעיר באת ("מעט חירשת") שמתמחה בפלירטוטים. "אני אהיה לכם לעיניים ולאוזניים", אומר בפתיחה המספר חסר השם, שמצטרף אל בני החבורה במסעם. "אתאר לכם בפשטות, ללא גינונים יתרים, איך דיברו האנשים ואיך נראו... אני אנציח כאן את עולמם של אנשים חיים".
פיטר אקרויד, סופר וביוגרף בריטי נודע, נקט תחבולה מהפכנית נוספת, ובחר לקרב קהל קוראים עכשווי לספר השירה המחורז של צ'וסר באמצעות סיפורו מחדש כפרוזה, בשפה בת ימינו. העיבוד המצליח כבש מיליוני קוראים בעולם, שזכו ליהנות גם הם מהקרנבל האנושי שובה הלב של "סיפורי קנטרברי", והוכיח כי עיבוד מודרני של קלאסיקה יכול לעורר בקוראים סקרנות ולהשיבם אל היצירה המקורית.
"סיפורי קנטרברי", יצירתו הנודעת של המשורר ג'פרי צ'וסר, נחשבת לאחת הקלאסיקות הגדולות של הספרות העולמית. גם אחרי חמש מאות שנה מיום פרסומה - זוהי יצירה רעננה, מצחיקה ורווית זימה וחדוות חיים (אף שרבים מסיפוריה עוסקים במוות), שכל איש תרבות חייב להכירה. כעת, כשלושים שנה לאחר צאת התרגום העברי הראשון - והיחיד עד כה - ל"סיפורי קנטרברי" (מאנגלית: שמעון זנדבנק, הוצאת עם עובד, 1980), רואה אור בעברית העיבוד המהפכני של אקרויד ליצירת המופת של צ'וסר, בתרגומו היפהפה של המשורר מאיר ויזלטיר.
הערות ביוגרפיות
ג'פרי צ'וסר
ג'פרי צ'וסר, מאבותיה המוקדמים של הספרות האנגלית, נחשב לגדול משוררי אנגליה בימי הביניים. הוא נולד בלונדון בשנת 1343, לשושלת של סוחרי יין. אביו ג'ון היה בן למשפחה בורגנית אמידה, ואמו, אגנס לבית קופטון, ירשה נכסים רבים מדודהּ, דבר שהבטיח את עתידה הכלכלי של משפחת צ'וסר. קשריו של האב סייעו רבות לבנו ג'פרי להשתלב בחצר המלוכה של אדוארד השלישי. כבר בגיל ארבע-עשרה החל לעבוד כנער בחצרהּ של אליזבת דה בוּר, הדוכסית מאלסטר, שנישאה לליונל, הדוכס מקלרנס, בנו של המלך. כשנתיים לאחר מכן, בגיל שש-עשרה, יצא להילחם לצד הנסיך, נפל בשבי ושוחרר לחופשי לאחר שהמלך אדוארד שילם בעבורו דמי כופר.
במהלך רוב חייו היה צ'וסר איש חצר, ושימש שליח, דיפלומט, פקיד וחבר פרלמנט. הוא למד משפטים והרבה לצאת למסעות בצרפת, בספרד ובארצות השפלה, וככל הנראה אף עלה לרגל לאתרים קדושים לנצרות. בשנת 1366 נישא לאשת חצר בשם פיליפה רוט, והשניים הביאו לעולם שלושה או ארבעה ילדים (אחד מהם, תומס, היה לימים לבעל תפקיד בכיר בחצרותיהם של ארבעה מלכים). השתלבותו בחצר המלך חשפה את צ'וסר לתרבויות עשירות. במהלך מסע לאיטליה ב-1373, התוודע ליצירתו של ג'ובאני בוקצ'ו ("סיפורי דקמרון") ולשירה האיטלקית של ימי הביניים. כמה שנים לאחר מכן נשלח על-ידי המלך למילאנו, כדי לשמש יועץ לסר ג'ון הוֹקווּד, מפקד על צבא שכירי חרב ששימש, ככל הנראה, השראה לדמות של האביר מ"סיפורי קנטרברי".
בעת עבודתו בחצר אדוארד השלישי ויורשו, ריצ'רד השני, היה צ'וסר משורר מוערך. ספר השירה הראשון שלו, The Book of the Duchess, נכתב לזכרה של הדוכסית בלאנש מלנקסטר, שהלכה לעולמה ב-1369. כחמש שנים לאחר מכן זכה צ'וסר למענק כספי מיוחד מטעם המלך אדוארד, ויש שרואים בכך תגמול על עבודתו כמשורר. בין ספריו שנכתבו בשנות השבעים והשמונים של המאה הארבע-עשרה: The House of Fame, ספר שירה בשלושה כרכים, המתאר חזיונות מופלאים שנגלים למשורר, רגע לפני שהוא נרדם (הספר נחשב ליצירה הראשונה של צ'וסר שנכתבה בהשראת השירה האיטלקית); ו-Troilus and Criseyde, שיר המגולל את סיפור אהבתם הטרגי של שני אוהבים בזמן המצור על טרויה (רבים מחוקרי צ'וסר רואים בו את יצירתו הטובה ביותר כמשורר). הוא גם תירגם שירה ומסות פילוסופיות מצרפתית.
למעמדו האלמותי כאחד מאבותיה של הספרות האנגלית זכה צ'וסר בעקבות פרסום ספרו הנודע "סיפורי קנטרברי", שנחשב כיום לאבן דרך בתרבות המערבית. בספר זה, שנכתב כמעט כולו בשורות קצרות ומחורזות בסופן, השתמש צ'וסר באנגלית תיכונה — אנגלית שדוברה בימי הביניים (1500-1100 לסה"נ) ונחשבת קרובה יותר לאנגלית המודרנית. האנגלית התיכונה סימלה את שלב השתחררותה של היצירה הספרותית באנגליה מכבלי הצרפתית והלטינית, וצ'וסר נחשב לאחד מהיוצרים שתרמו רבות למהפך. כתיבת "סיפורי קנטרברי" ארכה כעשור, וככל הנראה לא הושלמה, מאחר שבפרולוג לסיפור מעיד המספר על כוונתו להעלות על הכתב סיפורים רבים יותר מאלה שנמצאו בגרסה הסופית.
ב-1389 מונה צ'וסר לפקיד האחראי על שיפוץ ותחזוקה שוטפת של הכנסיות והארמונות המלכותיים, והחוקרים מעריכים כי מאותו הרגע הפסיק לעבוד על כתיבת "סיפורי קנטרברי". ב-25 באוקטובר 1400, כשהוא בן חמישים ושבע, מת צ'וסר מסיבה לא ידועה. בספרו של הקומיקאי הבריטי טרי ג'ונס ("מונטי פייתון"), Who Murdered Chaucer? A Medieval Mystery, מועלית השערה שצ'וסר נרצח על-ידי אויביו של המלך ריצ'רד השני או במצוות יורשו, הנרי הרביעי. צ'וסר נקבר במנזר וסטמינסטר שבלונדון, ובשנת 1556 הועברו עצמותיו לאזור מיוחד במנזר (Poet's Corner) שיועד ליוצרים דגולים. בכך היה למשורר הראשון שנקבר ב"פינת המשוררים".
"סיפורי קנטרברי" תורגם במהלך השנים לאנגלית מודרנית. חלקים מהיצירה ראו אור בעברית, עד שבשנת 1980 ראה אור תרגום מלא ראשון - ויחיד עד כה - של הספר במתכונתו המקורית, מאת המתרגם שמעון זנדבנק (הוצאת עם עובד).
פיטר אקרויד
המשורר, הסופר והביוגרף הבריטי פיטר אקרויד פירסם עד כה עשרות ספרי שירה, פרוזה ועיון.
אקרויד נולד בשנת 1949 בלונדון, וגדל במשפחה קתולית אדוקה. הוא התחנך במוסדות חינוך נוצריים ובקיימברידג', התמחה בספרות אנגלית, ולמד באוניברסיטה על בסיס מלגה למצטיינים. בגיל עשרים ושתיים כתב את ספרו הראשון, Notes for a New Culture: An Essay on Modernism, שראה אור בשנת 1976. הוא עבד כמבקר ספרותי עבור ה"טיימס" וכתב העת "ספקטייטור", והיה שדרן רדיו. משנת 1984 הוא משמש חבר באגודה המלכותית לספרות, המוסד הספרותי הבכיר והיוקרתי ביותר בבריטניה.
ספר השירה הראשון של אקרויד, Ouch!, ראה אור בשנת 1971. אחריו באו ספרי שירה ופרוזה רבים, בהם הרומן הראשון של אקרויד, The Great Fire of London, ששאב את השראתו מ"דוריט הקטנה" של צ'רלס דיקנס. אקרויד גם פירסם עשרות ספרי עיון שבהם הרבה לעסוק בחייהם של ענקים בספרות האנגלית (כמו שקספיר, בלייק, פאונד, דיקנס וט"ס אליוט) וברגעים היסטוריים מחיי העיר לונדון. אחד מספריו הידועים ביותר, London: A Biography (2000), זכה להצלחה גדולה שהניבה עוד שני ספרי המשך: Albion: The Origins of the English Imagination (2002), ו-Thames: Sacred River (2007).
אקרויד פירסם בשנת 2004 ביוגרפיה של ג'פרי צ'וסר, וכחמש שנים לאחר מכן הוציא לאור את גרסתו המעובדת ל"סיפורי קנטרברי" (2009). העיבוד החדש נטל את בתי השירה השנונים של צ'וסר והפך אותם לרומן בסיפורים הכתוב בשפה חיה ועדכנית. הספר זכה להצלחה גדולה בבריטניה ומחוצה לה, ופירסם את שמו של אקרויד בעולם.
|
|
קטעים מתוך סיפורה של האישה מבאת / "סיפורי קנטרברי"
|
|
...לפני ימים רבים חי לו אביר בחצרו של המלך ארתור. יום אחד רכב האביר ההוא על שפת הנהר, רכב בגפו בלי בני לוויה, ולפתע הבחין בעלמה צעירה הצועדת לפניו. גם היא הייתה לבד. הוא ניצל את שעת הכושר ואנס אותה. היא ניסתה להדוף אותו מעליה, אך כוחותיה לא הספיקו. המעשה הנפשע הזה עורר מהומה רבה וביקורת נוקבת בחצר המלכות, והמלך ציווה להוציא את האביר להורג. על-פי החוק שנהג אז, היו כורתים את ראשו, אלא שהמלכה ושאר נשות החצר חסו על חייו והתחננו בעבורו. הן קראו בקולי קולות, "רחמים! רחמים!" והתמידו בכך זמן כה רב, עד שבסופו של דבר נענה המלך ומסר את ההכרעה לידי אשתו. שהיא תחליט אם האביר יחיה או ימות.
המלכה הודתה לבעלה על נדיבותו, ועד מהרה מצאה שעת כושר והורתה לאביר להתייצב לפניה. "גורלך מוטל על כף המאזניים," אמרה לו. "אל תהיה בטוח שתחיה. יומך האחרון עלול להיות הרבה יותר קרוב משנדמה לך. אני אציל אותך ממוות, אם תשיב לי נכונה לשאלה אחת. מהו הדבר שנשים חפצות בו יותר מכול? היזהר! חשוב היטב בטרם תפצה פיך. רק כך תוכל להציל את צווארך מהגרזן של התליין. אם אין בידך לתת לי תשובה מן המוכן, אתן לך רשות לעזוב את חצר המלך. לך חפש את התשובה במרחקים. אחר כך עליך לשוב לכאן כעבור שנה ויום. בטרם תצא לדרך, עליך להבטיח לי נאמנה כי אכן תשוב לכאן ותסגיר את עצמך בידי אנשי החצר."
האביר נאנח, כולו ספקות ומבוכה. איך יוכל להשיב על שאלה שכזאת? אבל לאמיתו של דבר לא הייתה לו ברירה. לבסוף החליט לציית לצו המלכה. הוא יֵצא מן החצר וישוב אליה בתוך שנה ויום. הוא שׂם מבטחו באל שינחה אותו בדרך הנכונה וקפץ על סוסו. הוא ניסה עיר אחר עיר וכפר אחר כפר וחיפש בהם הארה. "מהו הדבר," שאל כל אדם שנקרה בדרכו, "שהנשים חפצות בו יותר מכול?" ככל שהתאמץ, לא הצליח למצוא תשובה מתאימה. כל אדם החזיק בדעה אחרת בעניין, ואיש מהם לא הסכים עם חברו. היו שאמרו שיותר מכול נשים אוהבות כסף; אחרים סברו שהן מוקירות את הכבוד, ואחרים אמרו עונג. היו שאמרו כי נשים רוצות בגדים מפוארים, ואחרים סברו שמין הוא המנה העיקרית בחיי אישה. היו שאמרו לו כי נשים אוהבות להתחתן ולהתאלמן לעתים קרובות. היו שאמרו שהן אוהבות להתחתן ולחיות חיי מותרות עם בעל דואג. האביר שמע כי גבר יכול לקנות לב אישה בעזרת חנופה. וכן שמע שכל אישה, ותהיה צעירה או זקנה, עשירה או ענייה, תילכד ברשתך אם תפזז סביבה ותקדיש לה תשומת לב יתרה.
ברור שהיו גם אחרים, שטענו כי מה שאנו הנשים רוצות באמת הוא חירותנו. אנו רוצות לעשות כאוות נפשנו, ושלא ישפטונו השכם והערב. אני חושבת שיש בכך הרבה מן האמת. מי רוצה שיגידו לה שהיא נוהגת בחוסר צניעות? אומר לכם דבר אחד. אם תתקיפו נשים בעניין רגיש, הן תהלומנה בחזרה. נסו ותיווכחו. גם אם אנו זדוניות מבפנים, יש לנו צורך להצטייר כיצורים טובים וחסודים.
היו גם טיעונים אחרים. אנשים אמרו לאביר כי מעל לכול שואפות הנשים להיראות נוצרות סוד וראויות לאמון; הן רוצות לזכות במוניטין של אופי חזק ויכולת לשמור סוד...
...כאשר נוכח האביר כי לעולם לא ימצא את התשובה לשאלה — מהו הדבר האהוב ביותר על נשים — נעשה מדוכדך ואומלל. אך יום שובו כבר הגיע. הוא היה חייב לשוב הביתה ולהתייצב בחצר המלכה. בדרכו חזרה, בלב כבד מדאגה, חצה את אחד היערות. שם, לצד הדרך, התגלה לעיניו חיזיון מופלא. עשרים וארבע עלמות או יותר רקדו במעגל בין העצים. הוא נמשך אליהן בתקווה כי ירכוש איזו חוכמה סודית בחוגן של הנשים הצעירות הללו. אבל כאשר התקרב אליהן, נגוזו כולן ונעלמו בחלל האוויר. הריקוד התנדף. הוא הביט לכל עבר, כולו המום. רק אז הבחין בזקנה בלה, שישבה שם על גדם הפוך של עץ מת. מעודו לא ראה אישה כעורה מזו. "אדוני האביר," אמרה, "דרך זו לא נועדה לך. אמור לי, מה אתה מחפש כאן? מה אתה מחפש? ייתכן שאוכל לעזור לך. קורה לפעמים שנשים זקנות הן גם נשים חכמות."
"סבתא יקרה," השיב האביר, "נגזר עלי למות אם לא אמצא את התשובה לשאלה אחת: מהו הדבר שנשים חפצות בו יותר מכול? אם תוכלי לתת לי את פתרון החידה, אהיה בעל חוב לך לעולמים."
"אם כך, תן לי את דברתך. טול את ידי והישבע לי. אם אספק לך את התשובה לשאלה, אתה מתחייב לעשות כל מה שאדרוש ממך. כל דבר שבכוחך לעשותו. אם תסכים, אגלה לך את הסוד לפני רדת הלילה."
|
|
|
סיפורי קנטרברי מאת ג'פרי צ'וסר; פיטר אקרויד; מאנגלית: מאיר ויזלטיר; הוצאת אחוזת בית; 490 עמ'
|
|
| תאריך:
|
11/04/2013
|
|
|
עודכן:
|
11/04/2013
|
|
ציפי לוין
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
חשדנית
|
11/04/13 19:10
|
|
|
"ספר מופת לדמות מופת", אלו המילים שבהם הייתי מסכם את הספר המופלא הזה אם הייתי צריך להקדיש לו רק ארבע מילים. הספר במהדורת אלבום מהווה דיוקן לאיש מופלא, יוחאי בן-נון, גיבור ישראל בעל עיטור הגבורה ממלחמת השחרור, מקים הקומנדו הימי ומפקד היחידה פעמיים, מפקד חיל הים בין השנים 1960-1966, מקים החברה הישראלית לחקר ימים ואגמים ומנהלה בין השנים 1966-1982, יו"ר מועצת המנהלים של החברה בין השנים 1982-1994 השנה בה הלך לעולמו. ומעבר לשורת התפקידים המאוד מרשימה, איש מופת שהיה בצמתים היותר חשובים של מדינת ישראל ותרם את חלקו בהם ולעתיד, מחנך, מפקד ומה לא.
|
|
|
|
|
לפעמים מרתק לקרוא רומן על אירועים אמיתיים, לא פחות, ואולי יותר מקריאת ספר שכתב היסטוריון נערץ ודגול. כך למשל כעת אני שקועה ברומן "אוגוסטוס" שכתב ג'והן ויליאמס, לעומת ספרו הנפלא של פרופ' יעבץ על אותה דמות. עליהם אתיחס בקרוב. דן רדלר, מחזאי שאת מחזהו "יותר מדי סושי" ראינו בפסטיבל פותחים מסך של "בית לסין" ב2010, כתב כבר כמה ספרים. על אחד מהם "משחק הכסאות" כתבתי כבר ביקורת בקיץ 2010, ו"הכדור השמיני" שלו, (מושג הלקוח ממשחק הביליארד, ומתחבר לציטוט ממשנתו של פרופ' איינשטיין בפתיח לספר החדש) מפליא את הקורא, עד כמה דרמות המתרחשות לפני עשרות שנים באירופה, וכאלו הקורות כאן ואצלנו - כיצד המקריות (או שלא) מחברת את כל ההתרחשויות לכדי יצירה מאוחדת ומגובשת אחת.
|
|
|
|
|
בימים אלו יצא ספרו של הפילוסוף הביטחוני וההיסטוריון הצבאי ד"ר אורי מילשטיין 'הופקרו למוות' על אחת הפרשות הקשות במלחמות ישראל: פרשת קיבוץ ניצנים במלחמת העצמאות. חברי הקיבוץ, מקצתם ניצולי שואה, היו המחסום האחרון שניצב בפני כוח הפלישה המצרי במלחמה בדרך לת"א. הם הופקרו למוות ע"י מפקדם, מפקד חטיבת גבעתי שמעון אבידן, שאח"כ השמיצם בדף קרבי רשמי שחיבר המשורר אבא קובנר  לרגל יום השואה: פתיחת הספר
|
|
|
|
|
הרגלים הם דברים שאנו עושים שוב ושוב. למרות זאת, רוב הזמן אנו בקושי שמים לב שאנו עושים אותם. הם על טייס אוטומטי. בסופו של יום, ההרגלים שאימצנו, יבנו או ישברו אותנו. האישיות שלנו נקבעת על-ידי הדברים שאנו עושים שוב ושוב.
|
|
|
|
|
אבי רוט עשה עבודה מופתית, בהתבסס על הקלטות שערך הרב גורן ז"ל בחייו ועל מסמכים שהשאיר אחריו, חיבר אוטוביוגרפיה מרתקת של הרב גורן שהלך לעולמו בשנת 1994.
|
|
|
|
|
עתה כולם אוהבים לשנוא אותו. זה משרת את נתניהו, אבל זה לא יחזיק מים
