אין גופות - אין חשמל ואין ומים!

לכאורה המוח חי בהווה, מתעסק ברגע המתהווה, אומרים הפסיכולוגים, ואיך זה שאירוע, לעתים חד-פעמי, שהתרחש לפני שנים רבות, מכתיב מאז את דפוסי ההתנהגות שלנו עד לסופו של העתיד? המוח לכאורה מחתים אותו כרטיס מנוקב כל יום, כל רגע, למרות שהתבגרנו, הולדנו ילדים וחזרנו משתיים או שלוש מלחמות מאז.

קראתי שמח"ט בנימין מעריך שגדל פה דור של נוער פלשתיני "שלא זוכר את 'חומת מגן' (2002) ולא מפחד מאתנו". אכן הנוער הפלשתיני בוודאי שאינו זוכר את "חומת מגן", והוא גדל באווירה של "התנגדות עממית" פלשתינית (סכינים, דריסות, בקבוקי תבערה) שלפחות מאז החלה ב-2010, מדינת ישראל אפשרה לה להשתולל באין מפריע בשטחי יהודה ושומרון עד לפני מספר חודשים. יתר על כן, בראיה היסטורית, כנראה שמאז החל הטרור הפלשתיני נגד הישוב היהודי לפני כמאה שנים, כל דור של צעירים פלשתינים היה צריך כל פעם להתחיל ללמוד שיש מה לפחד מהיהודים אם רוצים לשחוט אותם. ועד שלמד, החברה הפלשתינית התדרדרה ונכנסה לפיגור, ואלו החברה היהודית רק פרחה ושגשגה. בואו ונכניס לרגע את הטרור הפלשתיני הנוכחי לרצף היסטורי על-מנת שנקבל את הפרופורציות הנכונות להבנתו ולהבנת המציאות הביטחונית שבה נמצאת כיום מדינת ישראל.

שוטר שחיסל את המחבלת הפלשתינית שדקרה אדם בשוק מחנה יהודה בירושלים יחד עם בת דודתה נחקר במחלקה לחקירות שוטרים (יום א', 13.12.15) בחשד לירי לא מוצדק.

אני חוזר עכשיו מביקור קצר באפריקה. דומני שאין מקום בעולם שיש לגביו, בישראל ובעולם, שתיקה רועמת למה שקורה ביבשת הזאת. לביקור אתייחס ברשומה אחרת. כאן ברצוני להתייחס לשתיקה שנושקת לתחומים נפשיים ופיזיים קרובים לנו יותר. בראשם השואה.