כותב מחונן

אמירה מעניינת אני שומע מאחד האלופים בטלוויזיה, בעניין המלחמה בעזה. הוא טוען שצריך להתרכז בפעילות הכללית, לפי מתווה של השגת יעדים עיקריים, ולא בכל מני חיסולים והשמדת מטרות משנה.

אני יכול לשער כי משיכתי לכתיבת מאמרים מקורה בחיי כעיתונאי שאביו היה פובליציסט פורה שלא פסק מהבעת דעה ברשימותיו על ענייני היום. ייתכן כי פסיכולוג היה פוסק כי בי גבר יצר החיקוי לאבי. הנה, למשל, תופעה: לעתים קרובות אני כותב בעט נובע, ומדי פעם עלי להצטייד בבקבוקון קטן, המכיל דיו בצבע שחור. ואבא כתב בעט נובע "פארקר 51", כלי כתיבה ממש קלאסי. אני מצוייד בכמה עטים נובעים שאני דואג לפעילותם התקינה. יש ונשאלתי על-ידי מי שהבחינו במכשיר הכתיבה (אחוז ביד שמאל) ושאלו:"מה זה? במה אתה כותב?".

אנה הילדה לא רוצה ללכת לגן ויש לה סיבה טובה. החברים בגן לא ממש חברים עבורה. מזל שהיא פוגשת אריה בגינה שנותן לה "טיפים" כיצד להתמודד עם חוסר בחברים. איורים יפים וגם הטקסט יכול לסייע.

רומן המבוסס על אירוע המתקיים אחת לשנה בפריז ומכונה "ארוחת ערב לבנה" בו המוזמנים מביאים איתם למקום שמפורסם שעות לפני האירוע את האוכל לעצמם, שולחן מתקפל וכסאות. הזכות היא להיות מוזמן, המספר מוגבל ורק מעטים זוכים.

בית הנוצרי הוא אחד מהספרים הטובים שקראתי בשנים האחרונות. זוג בורגני עוזב את העיר ורוכש נחלה בכפר. על שטח הנחלה ממוקם בית ישן ונטוש המכיל בתוכו סודות מהעבר של המושב. סודות אלו מובילים אל עלמה, בת הזוג של יריב, שעברה לגור בכפר לבית אחר בראש גבעה בפאתי אותו מושב. בית זה גם הוא נטוש אבל חרב כמעט לחלוטין. הקשר בין הבתים והנפשות שחיו בהם הוא עיקר הספר.