עכשיו, כשמתפרסמים הנתונים על ממדי הנשירה מבתי הספר התיכוניים, אשם המצב הכלכלי הקשה.
ומהי הצעתם של האחראים למחדל הנשירה מלימודים? להרחיב את חוק חינוך חובה עד כיתה יב' (היום החוק הינו עד כיתה י')!
במקום לטפל בבעיה האמיתית נותנים אקמול. זו השיטה כמעט בכל תחומי החיים וזו השיטה במערכת החינוך. כאילו, אם יחוקקו חוק לא תהיה נשירה, והרי הנשירה מתחילה עוד קודם לכן, כשעדיין חוק חינוך חובה חל על הנושרים מלימודים.
קיים נוהג במערכת החינוך: להטיל את האשמה במורים, במנהלים, בבתי הספר. הדג מסריח מהראש. כשהאחראים אינם מסוגלים לתת את הדין, לקחת את האחריות, הם מחפשים אשמים. כשאין פתרונות למצוקה האמיתית הם מחפשים פתרונות קלים. מנחיתים גזרות שהציבור אינו יכול לעמוד בהן. מספקים פתרונות מן השפה לחוץ כמו: שעל המחנכים יוטל התפקיד להיות כתובת זמינה ל'נושרים סמויים'". ממליצים על פתרונות 'קוסמטיים', כמו: "אחד הקריטריונים לבתי ספר מצטיינים יהיה האי נשירה".
אי אפשר גם לחסוך כסף וגם לקיים מערכת חינוך שתחנך, אי אפשר שמערכת החינוך תהיה רווחית מבחינה כלכלית כמו בעסק רגיל. חינוך זה לא עסק כלכלי. אי אפשר לדבר על קיצוצים בחינוך מבלי לפגוע בו.
משל למה הדבר דומה? לסוס שבעליו רצה לחסוך בהוצאות אחזקתו, ולכן לא האכיל אותו. בתחילה היה מרוצה האדון מהתוצאות, כי בשני הימים הראשונים הסוס בצע את המוטל עליו. אך מקץ ימים ספורים מת הסוס. הפסיד האדון גם את הסוס וגם את פרנסתו.
כך גם בחינוך. מזה מספר שנים מקצצים בחינוך. והנה הגיעה השעה - הקריסה. ומה הפלא?
הראשונים להיפגע הם אותם תלמידים הנמצאים בסיכון גבוה לנשירה. ואכן אחוז הנשירה גדל בשנים האחרונות. פעם, לאוכלוסיה זו ניתן פתרון הולם: התלמידים למדו ועבדו בעת ובעונה אחת. הם למדו ורכשו מקצוע ובאותה עת גם פרנסו את עצמם ועזרו בפרנסת משפחתם.
ברם בשנים האחרונות הוכרזה מלחמת חורמה על בתי הספר הללו, ואלה נעלמים אט אט מהנוף החינוכי בישראל. כך, נשללה האפשרות באופן שיטתי ומכוון מתלמידים אלה ללמוד ולעבוד. לא פתרו את הבעיה אלא החריפו אותה. הפטנט להתעלם מן הבעיה, כאילו היא לא קיימת, לא פותר אותה.
העשירים ממילא ישלמו מכיסם על חינוך לילדיהם, אך אלה העסוקים בפרנסת ביתם ובמלחמת הקיום היום יומית שלהם, אינם יכולים להרשות לעצמם חינוך פרטי לילדיהם ואינם יכולים להשמיע צעקתם.
מנגד, עומדים המופקדים על מערכת החינוך, וממשיכים לחפש פתרונות קלים. בקרוב נשמע על ייבוא מורים זרים מחו"ל, כי הם זולים יותר. הזול, חברים, הוא יקר. בסופו של חשבון הוא אפילו יקר מאוד.
האשמים האמיתיים במחדל בורחים מאחריות. עולם כמנהגו נוהג והבעיה בעינה עומדת. קברניטי החינוך בחרו להזניח את ההון האנושי, את הדור הצעיר, את העתיד של המדינה.
צא ולמד מקברניטי העולם הנאור, אשר השכילו להבין, כי האוצר היקר ביותר שלנו הוא ילדינו ואותו צריך לטפח ובו צריך להשקיע. והשקעה פירושה לקיחת אחריות, והשקעה פירושה מחשבה יצירתית ופתרונות אמיתיים שעולים כסף. הרבה כסף. בעיה.
