מכתב התנצלות מצופה על כסא גלגלים

לורן, ציבור הנכים על כסאות גלגלים ואני ביניהם שרכשנו כרטיסים במחיר מלא, ישבנו הופעה שלמה ולא ראינו אותך אפילו לא לשנייה אחת, את המסכים ראינו מדי פעם, למעט אלה שהחליטו שכבר עדיף לשבת בצד ולוותר לחלוטין על המטרה לראותך על הבמה.

לורן, כשקניתי את הכרטיסים דרך מועדון חבר ביררתי האם המופע נגיש - נאמר לי שכן. ולכן קניתי כרטיסים.

האמת היא, שאמפי פארק רעננה שמתוכנן להיות מקום לוהט למופעי הקיץ אינו יכול להתהדר בנגישותו לנכים. אם אתה מחליט להגיע חובה עליך להגיע עם עוזר שרירי במיוחד על-מנת להתגבר על הדחיפות של כסא הגלגלים בשיפועים תלולים ביותר. חניות נכים יש אבל מעט מדי (בכלל חניה זו היתה בעיה של כלל הצופים), שרותי נכים ומזנונים בקצה ההר. לקשישים או מוגבלי הליכה - חבל על הזמן - פשוט לא להגיע.

והדבר הכי הכי חשוב שהיה חסר, מה שאצלכם בארה"ב הוא סטנדרט שבלעדיו לא תתקיים הופעה, לא היתה במה מוגבהת המיועדת לכיסאות גלגלים ולבני זוגם, במה שכל מטרתה לאפשר לאדם על כסא גלגלים לראות את הבמה וההופעה גם כאשר כל הקהל על רגליו.

לורן, אז לא היתה במה, כך שבמקום לראות אותך במו עיני מלהיבה את הקהל ביחד עם נגנייך. כל שראיתי במשך הערב זה ארבעה אחוריים של אנשים זרים חצי מטר מהפרצוף וריח חריף של זיעה. ומרוב צפיפות אפילו לברוח לא יכולתי.

אז זהו לורן, אני חייב להתנצל שככה זה בישראל.

אני מבטיח לך שאני ועמותת נגישות ישראל נמשיך לפעול על-מנת שמופעים ופסטיבלים יהיו נגישים, ויאפשרו לכל אזרח גם לאלו שיש להם מוגבלות לצאת מהבית להינות ולבלות.

סליחה.