עושה רושם שהציבור בארה"ב ואף הציבור הישראלי המנוסה כל כך הוטעו לחשוב ולפנטז אודות מלחמה סטרילית, נקייה, מין משחק שח של משתתף אחד.
נוצר הרושם שאם במהלך התנועה / הטיילת של הכוחות האמריקנים לכיוון בגדד, אם טנק סורר יפרוס זחל, זה בגלל שמכונאי לא מקצועי טיפל בו בסדנה הכווייתית. כמובן שאם טייס כלשהו ינטוש את מטוסו זה בגלל תקלה טכנית מצערת ותו לא. שלא לדבר על כך שאם יהיה לוחם עירקי שישיב מלחמה, זה לחלוטין יוצא דופן וככל הנראה זהו לא אחר מאשר בנו של סאדם מהפילגש הבלונדית.
התקשורת דאגה לכסות היטב את כל האופציות והתרחישים למלחמה הזו, בעזרתם האדיבה של מומחים ומצביאים לשעבר רק עם מעט מדי (אם בכלל) דגש על התרחיש האמיתי של מלחמה והוא תרחיש מלחמה, כן, שני צדדים, שני צבאות (ולא משנה העובדה להבדלי התחכום והיכולת בניהם).
לכל ידוע וכך מתברר עולה מהמציאות אותה חווים חיילי צבאות הברית כעת בעירק כי במלחמה:
- נהרגים חיילים משני הצדדים.
- נלקחים שבויים משני הצדדים.
- נופלים מטוסים ומסוקים במהלך הקרבות.
- נפצעים חיילים.
- נלקחים שבויים.
- במלחמה הפסיכולוגית לא תמיד מנצח הצד החזק.
- השמועות והדיסאינפורמציה איומות ורחוקות מהמציאות.
למרות העובדה שיש כתבים נועזים על כל נגמ"ש או האמר מסוקס, למרות התמונות "העדכניות" הירקרקות של ה-CNN בטלוויזיה , וכן למרות ובנוסף לשולחנות המלחמה (השוח"ים) של אהוד יערי ועודד גרנות המציאות היא אחרת, קשוחה כואבת מיידית ואמיתית יותר. היא רחוקה מאיתנו מרחק רב כתוצאה של ערפל הקרב הקיים, היא שונה מאוד מזווית הראייה המצומצמת ביותר של הכתב הכי טוב בשטח. היא ככל הנראה מאוד אחרת.
הצעתי אם כן, לקחת ולהתייחס להכל במידה ובמינון הנכון.
וכמובן כמובן כמובן לאחל כל הזמן ומכל הלב הצלחה מלאה ונצחון מהיר עד כמה שניתן לכוחות הברית.
שירתה הזכה של דלית בת אדם ידעה לשבות לבבות, שירה שהלכה במסלול השיבה המאוחרת, שיבה למחוזות ילדותה, למחוזות הקסם של ימי האתמול
