כמורה במערכת החינוך אני רוצה לפתוח את השנה במועד ולתת את מיטבי כמדי שנה בשנה.
עד כה תגברתי כיתות שלמות בקבוצות קטנות וגדולות יותר
בלי להתחשב במספר השעות שנידבתי מרצון ובחוסר תשלום עבורן.
לא עוד. הגעתי לקצה יכולת הסבל. מהלך זה של עבדות נרצעת אינו נכון ואינו צודק ואני מוכנה להיאבק גם באמצעות שביתה שראיתי בה רק מוצא אחרון עד כה.
איננו אסקופה הנדרסת לא של שר החינוך ולא של ההורים ולא של התלמידים.
אני דורשת תנאים הולמים ולא מבזים ,כמו צמצום מספר התלמידים בכיתה (אני מגישה ארבע כיתות לבגרות ), העלאה משמעותית בשכר עבודתי ועבור כל שעת שהות במערכת מעבר לשיעור משרתי אני דורשת כפל כפלים .
חדר לי ולצוותי עם מחשב וכיסאות אורטופדיים נוחים לתת מרגוע לגוף וחנפש מהמתח המצטבר.
הגיע הזמן שמשרד האוצר יכניס לראשו האטום שעבודת המורה בתיכון שונה מאד מעבודת המורה בבית ספר יסודי או בחטיבת הביניים. וחלילה לי מלזלזל בעבודת הקודש שרובם עושים.
מכאן שאין להחיל אוטומטית הסכם של ההסתדרות עלינו. הייתי רוצה תנאים נוספים אבל אסתפק כרגע באלה.
אסיים ביישר כוח לנציגנו, רן ארז, שרק לא יפול ולא ייכנע.
תודה על תשומת הלב.
התהיות בסוגיה זו עשויות לגלם משמעויות...
